טוענים את הסיפור…
כי הזיכרון נשאר לעד.
טוענים את הסיפור…
בן הלדה ודוד
מקום לידה: קרית ביאליק
בן דוד ז"ל והלדה. נולד ביום כ"ז בסיון תש"ז (15.6.1947) בעיר בומביי שבהודו. בהודו למד איזי בבית-ספר יסודי. בשנת תשכ"ה עלה לבדו ארצה, בעקבות אחותו הבכירה שעלתה 10 שנים לפניו. בארץ רכש לו את יסודות השפה העברית באולפן שבאבן-שמואל. כאשר עלו הוריו ובני-משפחתו ארצה, נחלץ מיד לעזרתם ותמך בהם ככל-יכולתו. הוא נתקבל לעבודה בבית-החרושת לזכוכית ליד ראשון-לציון. משם עקרה המשפחה לחיפה ואיזי נתקבל לעבודה בית-החרושת 'המגפר'. איזי היה קשור מאוד למפחתו ובפרט לילדי אחותו הבכירה. מטבעו היה עליז מאש, וידע לתת כבוד למבוגרים ממנו. יחזקאל גויס לצה"ל באמצע מאי 1966 והוצב לחיל-הצנחנים. לאחר שעבר קורס-טבחים הועבר כטבח לבית-הספר לצניחה ושם עשה את שירותו הצבאי. בהשפעת חבריו עשה בהצלחה קורס-צניחה וענד בגאוה את כנפי-מצניחה המוכספות. איזי שירת שלוש שנים בשירות חובה, ובתעודת-השחרור נרשמה התנהגותו כ"טובה מאוד." לאחר השחרור נשא יחזקאל אישה ובנה את ביתו בקרית-שמריהו, ליד חיפה. הוא התחיל לעבוד בבית-החרושת 'אתא', במחלקת הקורדרוי, והיה מרוצה בחלקו. היה מאושר מאוד, כאשר נולדו לו שני בניו. הוא היה גאה בהם ולא עזבם לרגע, וגם כאשר יצא מדי-פעם לשירות-מילואים לא עבר יום מבלי שיתקשר לביתו טלפונית וישוחח עם בני-משפחתו. איזי רחש כבוד מיוחד להורי אשתו אשר עזרו רבות לזוג הצעיר בצעדיו הראשונים. איזי ואשתו ניהלו בית פתוח, וחבריהם הרבים שיחרו לפתחם. בסוף אפריל 1976 נקרא איזי לשירות פעיל, וביום י' באייר תשל"ו (10.5.1976) נפל בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבצור-שלום. השאיר אחריו אישה ושני בנים, הורים (אביו נפטר זמן קצר לאחר נפול בנו) שתי אחיות ואח. במכתב-תנחומים לאלמנה כתב מפקדו: "הכרתי את יקירך שנים רבות בשירותו המסור והנאמן ביחידה. שקט וצנוע היה ונחבא אל הכלים. נכונותו לעזור לזולת ולסיים עבודתו במהרה ולשוב ולשהות במחיצת משפחתו - היו בראש-מעייניו. תדאג להזכיר לנו שהאישה והילדים מחכים לו בבית."
מקום למילים שתרצו להקדיש. ההקדשות נשמרות במכשיר שלכם בלבד ואינן מתפרסמות באתר.
התמונה מוצגת באיכות המקור הזמינה, ללא חיתוך פנים. פתיחת התמונה בגודל המקורי · מקור: אתר יזכור