טוענים את הסיפור…
כי הזיכרון נשאר לעד.
טוענים את הסיפור…
בת כרמלה ודוד
מקום לידה: חיפה
בת דוד וכרמלה. נולדה ביום כ"ב בחשון תשט"ז (7.11.1955) בחיפה. למדה בבית-הספר היסודי 'בארי' שבמקום והמשיכה ב'תיכון ויצ"ו' שבחיפה, במגמה של ארכיטקטורה. רונית היתה פעילה בועד-הכיתה ובמועצת התלמידות, אף נבחרה ליושב-ראש מועצת התלמידות. בעת מלחמת יום-הכיפורים כשסיימה את לימודיה ונותרו לה עוד חודשים אחדים עד למועד-גיוסה, התנדבה רונית לטפל בזוג תאומים שאביהם נחשב כנעדר במלחמה. היתה פעילה גם בתנועת-הנוער 'המחנות-העולים', סניף נוה-שאנן. תחביבה העיקרי היה הציור ואף הגיעה להישגים בתחום זה. כן זכתה בתעודת-הצטיינות מטעם 'המועצה הלאומית למניעת תאונות' - על פעילותה במשמרת-הבטיחות. מורתה מבית-הספר התיכון כתבה להוריה: "אהבנו את רונית. הערכנו אותה, תמיד היתה נציגת הכיתה. היא היתה יוזמת תכניות שונות, מביאה אותן לאישור חברותיה בכיתה ולאחר-מכן מבצעת אותן. חיוך ביישני היה לה כן עיניים נוצצות ושחורות - זאת היתה רונית." רונית גויסה לשירות חובה בצה"ל בסוף ינואר 1974 ושירתה כשרטטת בחיל-האויר. על משך-שירותה מעידים חבריה: "על-אף היותה חדשה במקצועה התעלתה רונית והגיעה להישגים נאים בעבודתה. עבודותיה היו מושלמות ומדויקות." בפרק-זמן קצר התחבבה עלינו רונית עם חיוכה העליז, גומות-החן שלה, הופעתה השובבה, העדינות והרוך ששפעו ממנה. על-כן כולם אהבוה. מסירות לעבודה מצד אחד, אהבה ודאגה לבית מצד אחר. רונית הומלצה על-ידי היחידה לקורס-קצינות, אך לא הספיקה..." ביום י' באב תשל"ד (29.7.1974) נפלה רונית בעת מילוי תפקידה. הובאה למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבחיפה. השאירה אחריה הורים ושלוש אחיות. בני המשפחה וחברים הוציאו לזכרה חוברת-זיכרון על שמה - 'רונית'; בחוברת כינסו שירים ומכתבים וציורים של רונית, וכן דברי ההורים, בני-המשפחה, חברים, מורים ומפקדים, ומכתבי-תנחומים שנשלחו למשפחה. בחוברת זאת כתבה אחותה: "רונית אהבה אנשים, וכתבה פעם אל חברה שאין היא שונאת אף בן-אדם, ואין דבר כזה שנקרא שנאה... רונית היתה, ואהבה..."
מקום למילים שתרצו להקדיש. ההקדשות נשמרות במכשיר שלכם בלבד ואינן מתפרסמות באתר.
התמונה מוצגת באיכות המקור הזמינה, ללא חיתוך פנים. פתיחת התמונה בגודל המקורי · מקור: אתר יזכור