טוענים את הסיפור…
כי הזיכרון נשאר לעד.
טוענים את הסיפור…
בן לאה וחיים
מקום לידה: דפנה
בן חיים ולאה. נולד ביום ח' בסיון תש"ב (24.5.1942) בקזכסטן ביליקול אשר בברית-המועצות. הוריו, פליטי חרב-הנאצים, הגיעו למקום אחרי נדודים ארוכים, כשנעקרו מפולין הכבושה בימי מלחמת-העולם השניה. אחרי שהותם במחנות-עבודה בסיביר ובשובם לפולין, לאחר מסע-הסבל שלהם כתום המלחמה, אמנם יכלו למצוא מנוחה, אבל הם המשיכו את נדודיהם עם אלפי יהודים פליטים ושרידים - לקראת חוף-מבטחים. לאניה "אכסודוס" ירדו ירחמיאל והוריו, אך בהגיעם אל חופי-הארץ הורחקו מהם על-ידי הבריטים - תחילה אל צרפת ולאחר-מכן אל המבורג - בכוח הזרוע. אבל רצונם העז בחיים של דרור הביא את המעפילים אל חופי-הארץ - ובסוף 1947 הגיעו אליהם גם הורי ירחמיאל - וילדם אתם. הם באו למשק דפנה בראשיתה של מלחמת-הקוממיות. הם אמנם באו אל הנחלה, אך מפני המלחמה לא יכלו לבוא אל המנוחה השלמה. אחרי שובו עם שאר ילדי-המשק ממקלטם הארעי בחיפה, עברו על ירחמיאל קשיי-הסתגלות גם לסביבה החדשה וגם לשפה החדשה, אולם מצב זה לא נמשך הרבה ועם כניסתו לבית-הספר נתגלה כאחד הראשונים בכשרונותיו ובתפיסתו, כשסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי המשיך גם בבית-הספר התיכון וסיים את לימודיו בו. לא רק בלימודים התבלט כי אם גם בבגרותו המוקדמת שבאה לידי ביטוי במבטו הנבון. שנה רודפת שנה וירחמיאל נעשה פעיל בחברה - בשירה, בספורט, בריקוד ובהצגות. יש שהיה מגלה גם בדיחות-דעת, אך יחד עם זה היה לו מבט רציני ובוחן אשר בו היה מסוגל להעביר תחת שבט-בקרתו גם את מעשיהם של מבוגרים. בהגיעו לכיתות הגבוהות הראה את עצמו כשהוא עוזר לחבריו בסוגיות קשות שהם התקשו בהן - וכן נהג גם בכל שטחי פעילותו החברתית. אחרי סיימו את לימודיו התחיל עובד במשק; את האדמה עבד כי התקשר אליה - וביחוד בימי-נעוריו, כשעבר את הארץ בטיולים לארכה ולרחבה. גלוי-לב היה בכל ומה שלא העלה על שפתיו היה מגלה בפניו. בנובמבר 1960 גויס לצה"ל לחיל-הצנחנים, וכעבור כמעט חודש ומחצה, ביום ב' בטבת תשכ"א (21.12.1960), נפטר והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוץ דפנה. ליום-השנה הוציא המשק חוברת על-שמו ולזכרו. בספרו של אורי מילשטיין, "מלחמות הצנחנים", הועלה זכרו.
מקום למילים שתרצו להקדיש. ההקדשות נשמרות במכשיר שלכם בלבד ואינן מתפרסמות באתר.
התמונה מוצגת באיכות המקור הזמינה, ללא חיתוך פנים. פתיחת התמונה בגודל המקורי · מקור: אתר יזכור