טוענים את הסיפור…
כי הזיכרון נשאר לעד.
טוענים את הסיפור…
בן בתיה ומרדכי
מקום לידה: קרית מוצקין
בנם של בתיה ומרדכי. נולד ביום ט' בסיוון תשי"ז (8.6.1957) ברחובות.
רמי גדל והתחנך במושב ניר בנים שבדרום הארץ, למד ביסודי ובתיכון האזורי בבאר טוביה. כבר כנער בלט כאיש מעשה, אהב את עבודת האדמה, עזר בבית, ברפת, בקטיף אפרסקים, ברדיית הדבש ובקציר חיטה. חבריו לספסל הלימודים סיפרו על נער משכמו ומעלה שניחן ביושרה, בכנות ובמחשבה ייחודית. רמי לא הרבה במילים אך מתוך נוכחותו השקטה, קולו נשמע בעוצמה. כבר בצעירותו אמרו עליו שהוא "איש מאנשי הדממה".
בשנת 1975 התגייס לצה"ל ושירת בשייטת 13 בחיל הים. איש של מים, לוחם וצוללן הקומנדו הימי. המדים הצחורים היו תפורים על מידותיו הגופניות החסונות והנפשיות כאחד, והליכתו הייתה גאה וזקופה. רמי בלט כלוחם מקצועי ומסור שניחן באומץ לב, ביכולות יוצאות דופן ובמוטיבציה. לא בכדי נבחר להיות משיט סירות, האיש שמוביל את הכוח ויודע להשתלב בעוז הגלים ובעוצמתם ולהביא את הלוחמים ליעד המבוקש.
בתום שירות הקבע ובמשך שנים לאחר מכן רמי התייצב לאינספור ימי מילואים. לאורך השנים לימד והכשיר דורות של לוחמים, ואין משיט שלא גדל על דמותו. מפקדיו ביחידת המילואים מתארים לוחם ותיק ורב זכויות, חבר יקר, שהיה דוגמה ומופת למקצועיות, לחברות, לענווה ולנתינה אינסופית.
רמי הכיר את מיכל במהלך השירות בשייטת ועד מהרה האהבה ביניהם פרחה. בני הזוג נישאו בשנת 1980 וקבעו את ביתם בקריית מוצקין. במהלך השנים נולדו שלוש בנותיהם, יפעת, יעל ורז. איש משפחתה למופת היה, בן זוג אוהב ותומך ואב דואג ומסור הקשור ליקיריו בעבותות של אהבה.
רמי עבד כחבר "אגד" במשך ארבעים ושלוש שנים, בעיקר כפקח מרכבים בצפון הארץ. בזכות מקצועיות, חריצות ואהבת אדם היה עובד אהוב וזכה להערכה רבה. הוא ידע לעבוד עם הידיים ועם הלב, עשה חיל והגיע להישגים בכל תחום שבו עסק.
משבגרו בנותיו והקימו משפחות, זכה לנכדים. רמי היה סבא אוהב, חם ומלא גאווה. הנכדים היו עבורו אוצר, מתנה גדולה. הוא היה סבא שמקשיב, שמרים, שמחזק, שסוחף בעשייה ובאהבה פשוטה ותמימה.
רמי המשיך להתייצב למילואים עד גיל שישים ושבע והגיע לדרגת רב-נגד. בשנת 2006, ביום העצמאות תשס"ו, העניק לו מפקד חיל הים תעודת הערכה על המסירות וההתמדה אשר גילה בעבודתו והם מופת לרוח ההתנדבות המפעמת בעם. תעודה זו הינה הערכה, אות וסימן להצטיינותו.
רמי היה אוהב אדם באשר הוא, כולו לב גדול ועצום. איש של נתינה ואהבת הזולת. בעיר מגוריו קריית מוצקין התנדב בשלל מיזמים למען הקהילה. זו הייתה דרכו - מסירות ללא גבול, שירות חסר פשרות ואת כל אלה עשה בצנעה מוחלטת, מתחת לרדאר, בלי תמונות ובלי קרדיטים, מבלי לבקש דבר בתמורה.
רמי אהב לטייל בארץ ובעולם. הוא נהנה מהנוף, מהאוויר, מהשקט, והכי הרבה - מהצמחים ומבעלי החיים שפגש בדרך. לעיתים עצר כדי להראות פרח מיוחד, להסביר על צמח נדיר, או לספר בהתלהבות על זוחל קטן שנקלע לשביל. הידע שלו, הסקרנות שלו, היכולת שלו להפוך כל עצירה לחוויה מרתקת היו מעוררי השראה. בשביל החברים היה לב הקבוצה, מקור שמחה ולמידה, אדם שעבורו כל טיול היה חגיגה של החיים.
לצד המסעות והטיולים, רמי אהב לעבוד בגינה. הגינה הייתה הפינה השקטה שלו, מקום של שמחה, רוגע והנאה ממעשה ידיו. הוא השקיע בה אהבה וסבלנות, טיפח כל עץ וכל שתיל כאילו היו יצירה אישית. עצי הפרי שנטע וגידל הפכו לסמל שלו - של נתינה, צמיחה והקשבה לטבע, לציפורים, לעלים.
בשנת 2025 רמי התמודד עם מחלת סרטן אלימה. הוא הוכר כנכה צה"ל בעקבות הצלילות בקישון.
רמי (ישעיהו) אדינגר נפטר ביום ט' בכסלו תשפ"ו (29.11.2025). בן שישים ושמונה בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בתל רגב. הותיר אחריו אישה ושלוש בנות.
על מצבתו חקקו אוהביו: "בעל אוהב, אב מסור וסב חם לנכדיו. איש אשכולות ורב-פעלים. לוחם אמיץ בשייטת 13. טוב ליבך, יושרך ונתינתך היו דרכך. אהבתך, רוח התנדבותך ומסירותך הינם השראה לכולנו. נאהב אותך לעד".
לרגל יום הזיכרון לחללי צה"ל 2026 כתבה מיכל אשתו: "היום, ביום הזיכרון לחללי צה"ל, אנחנו עומדים כאן לא רק הבנות, החתנים, המשפחה והחברים, אלא כחלק מעם שלם שזוכר, שכואב, שמוקיר את כל חללי ישראל. רמי שלי, ביום הזיכרון הפרטי שלנו אני מדברת אליך בלחש, בכאב גדול, געגועים אין סופיים. נזכרת בחיוך שלך, בקול, ברגעים הקטנים שהיו רק שלנו. בימים שיצאת למילואים בחיוך ובמלוא המרץ... היום - אני מרימה את הראש, מצדיעה לך ומספרת לכולם מי היית. אדם של נתינה, של ערכים, של לב רחב. אדם שבחר בדרך של שליחות, של אחריות, של אהבת הארץ. רמי, אנחנו זוכרים לא רק מה שעשית - אלא מי שהיית, זה מה שנשאר איתנו וממשיך להאיר.
ביום הזה, לצד הכאב, יש גם גאווה. גאווה בך, בדרך שלך, במשמעות שהשארת אחריך. הכאב לא נעלם אבל הוא מקבל מקום בתוך סיפור גדול יותר, סיפור של עם שחי, זוכר, וממשיך קדימה. רמי, אני עומדת כאן בינך לבין העולם, בין הזיכרון הפרטי שלנו לבין הזיכרון של כולם, ויודעת שאתה נמצא בשניהם. אוהבת אותך וכל כך מתגעגעת!! יהי זכרך ברוך".
מקום למילים שתרצו להקדיש. ההקדשות נשמרות במכשיר שלכם בלבד ואינן מתפרסמות באתר.
התמונה מוצגת באיכות המקור הזמינה, ללא חיתוך פנים. פתיחת התמונה בגודל המקורי · מקור: אתר יזכור