טוענים את הסיפור…
כי הזיכרון נשאר לעד.
טוענים את הסיפור…
בן רבקה ויעקב
בנם של רבקה ויעקב. נולד בשנת תש"ז (1947) בסופיה, בירת בולגריה. בן בכור להוריו ולו אחות. גיורא עלה בגיל שנתיים עם משפחתו ארצה. בני המשפחה התיישבו ביפו, שם גדל והתחנך. למד בבית ספר יסודי בעיר בסיום לימודיו יצא לעבוד לסייע בפרנסת המשפחה. אהבתו הגדולה הייתה לים: "הכוכב של הים" תיארו אותו אוהביו, "מוכר בכל יפו". משבגר התגייס, ושובץ לשירות בחיל הרפואה. עבר בהצלחה קורס חובשים קרביים וסיים בהצטיינות התמחות בבית החולים "דונולו הרופא" ביפו. בתום הקורס סופח לחטיבת הצנחנים. לצד חבריו השתתף בפעולות מבצעיות וקרבות בארץ המרדפים, לקח חלק בקרבות מלחמת ששת הימים ביוני 1967 בסיני. אחר כך השתתף במלחמת ההתשה בגזרת הדרום. במלחמת יום הכיפורים שהחלה בשבת, י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973) שירת גיורא במוצבי תעלת סואץ. עם פרוץ המלחמה השתתף במבצע חילוץ לילי של שורדי המוצב, הצטרף לכוח של אריאל שרון וחזר לחלץ פצועים בקרבות הבלימה וחציית התעלה. סיים את המלחמה במרחק מאה קילומטרים מקהיר. בהמשך לקח גיורא חלק במבצע ליטני בלבנון (1978). ביוני 1982, עם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה (שלום הגליל) נקרא שוב לשירות מילואים. ביום 27.6.1982 במהלך הקרבות העזים נפצע באורח אנוש. גיורא הובהל במסוק לבית החולים "שיבא" בתל השומר, שם התבררה חומרת פציעתו והומלץ לו על כריתת רגליו. נחוש וחדור רוח לחימה סירב להשלים עם רוע הגזירה. באותה העת ביקר בבית החולים תת-אלוף (מיל') נתק'ה ניר, יו"ר האגודה למען החייל וגיורא ביקש להיוועץ עמו. במפגש בין השניים עמד על ההיכרות המוקדמת ביניהם - "אתה לא זוכר אותי אבל אני לא שכחתי אותך. אני הייתי החובש שטיפל בך בשדה הקרב כאשר נפצעת במלחמת ששת הימים. עכשיו נפצעתי בדיוק כפי שאתה נפצעת. רציתי שאתה, על סמך הניסיון שלך, תייעץ לי בכך". אשפוזו בבית החולים ארך כשנה תמימה. הוא עבר כעשרים ניתוחים במטרה להציל את שתי רגליו באופן שיאפשר לו המשך תפקוד, נתמך כל העת בבני משפחתו. נחישותו ואומץ ליבו סייעו לו בתהליך שיקום שארך שנים. לאורך השנים נשא בגבורה את צלקות המלחמה ממנה שב פצוע בגופו ובנפשו. המראות הקשים ממוקדי הלחימה נצרבו בתודעתו והדהדו בנפשו אך על אף רגעיו הקשים, אהבתו למדינה לא דעכה, גיורא ראה בעשייה למען המדינה זכות. גיורא נישא ונולדו לו שלושה ילדים. ברבות השנים הפך לסב גאה לנכדיו ונהנה לבלות עימם. "סבא טוטאלי", כתבו בני המשפחה, "עשה הכול למען ילדיו ונכדיו". גיורא גידל את ילדיו בצל הערכים בהם האמין, סיפרה הבת רווית – "מבחינת אבא שירות צבאי מהווה ערך עליון. יום הזיכרון היה יום מאוד קשה עבורו בכל שנה. כפטריוט, חש גאווה כלפי המדינה והצבא ובערב יום העצמאות לא ויתר וצפה בטקס הדלקת המשואות. המורשת שלו טבועה בכולנו, בילדיו ובנכדיו, אשר התעקשו ללכת בדרכו, להתגייס לקרבי ולשרת שירות משמעותי". על פועלו למען המדינה קיבל את "אות מלחמת ההתשה", "אות מלחמת ששת הימים", אות מלחמת יום הכיפורים" ו"אות שלום הגליל". בשנתו האחרונה, חלה הידרדרות במצבו הבריאותי והוא אושפז לקבלת טיפול. גיורא חזן נפטר ביום י"ב בסיוון תש"פ (4.6.2020). בן שבעים ושלוש בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בחולון. הותיר אחריו אישה, שתי בנות ובן, נכדים ואחות. על מצבתו ביקשו אוהביו להוסיף את סמל צה"ל, כמחווה לאהבה הרבה לצבא ולתרומתו הגדולה בהגנה על המדינה.
מקום למילים שתרצו להקדיש. ההקדשות נשמרות במכשיר שלכם בלבד ואינן מתפרסמות באתר.
התמונה מוצגת באיכות המקור הזמינה, ללא חיתוך פנים. פתיחת התמונה בגודל המקורי · מקור: אתר יזכור