טוענים את הסיפור…
כי הזיכרון נשאר לעד.
טוענים את הסיפור…
בת תרצה ומשה
מקום לידה: פתח תקווה
בתם של תרצה ומשה. נולדה בי"ד בסיוון תשנ"ח (8.6.1998) בפתח תקווה. אחות להילה, נוף, מאור וינון.
אסתר חן גדלה והתחנכה בפתח תקווה. למדה בבית הספר היסודי "נצח ישראל" שהיה עבורה מסגרת חמה ותומכת, ולאחר מכן עברה ללמוד בתנאי פנימייה בכפר הנוער "רמת הדסה" בקריית טבעון, שם בחרה להרחיב במגמת קולנוע. בכפר הנוער ליוו אותה באהבה אנשי צוות המקום ובהם המורה מלכה, הרכזת קרן והמדריכים מיכל ואלי, הם תרמו לעיצוב אישיותה ובזכותם פרחה והצליחה בלימודיה.
בכל נימי נפשה נקשרה לסבתה מרגלית, ניצולת שואה, שאותה כינתה "אבואלה". מתוך כך גילתה עניין רב בנושא השואה והחליטה לצאת למסע בני נוער לפולין. במסגרת פרויקט הגמר של לימודיה ביימה סרט העוסק בשואה ונקרא "עלה קטן שלי", הניתן לצפייה באתר "יוטיוב".
מילדות בלטה בדאגתה לזולת, בטוב ליבה ובאינטליגנציה רגשית גבוהה. היא הבחינה ב"אנשים השקופים" בחברה, אלה שהחיים לא האירו להם פנים, וחשוב היה לה להקדיש להם תשומת לב ולתת להם מילה טובה. שמחת החיים שבורכה בה סחפה והדביקה את כל סובביה.
משאת נפשה הייתה להתגייס למשמר הגבול, ולפיכך נאבקה להעלות את הפרופיל הרפואי שלא היה גבוה דיו בשל בעיה רפואית בילדותה. בגיל שמונה-עשרה התגייסה לצה"ל ושובצה ביחידת פיקוד העורף בנצרת.
במהלך השירות טוותה חלומות לעתיד, למשל לצאת לטיול תרמילאים בדרום אמריקה, ועל כן בחופשות יצאה לעבוד וחסכה לקראת הגשמת יעדיה.
כשנה לאחר תחילת השירות הצבאי אובחנה כחולה במחלת הסרטן ועברה טיפולים וניתוח בבית החולים "בילינסון" בפתח תקווה.
בהמשך הוכרה כנכת צה"ל. אחרי שחרורה מהצבא המשיכה בטיפולים, לאורכם בני משפחתה וחבריה ליוו אותה במסירות.
מאחר שמנעוריה אהבה לצבוע את שערה ולעשות תסרוקות מיוחדות, עם גילוי המחלה חששה מאוד מנשירת השיער הנובעת מהטיפולים הכימותרפיים. על כך התגברה באמצעות שימוש בפאות בשלל צבעים, ועם זאת לא התביישה ללכת חשופת ראש. בתקופה זו הצטרפה כפרזנטורית לקמפיין "צמה של עוצמה" של עמותת "זכרון מנחם", שנועד לאסוף תרומות שיער ליצירת פאות עבור נשים המתמודדות עם מחלת הסרטן. בריאיון עימה במקומון "מלאבס" יצאה בקריאה להיבדק לצורך גילוי מוקדם של המחלה, גילוי שמציל חיים.
למרות הטיפולים, הכאב והקושי נאבקה במחלה במאבק עיקש, האמינה שתגבר עליה, שמרה על אופטימיות ודבקה בכל מאודה בחיים. בריאיון אמרה: "הסוד הוא חשיבה חיובית – מחשבה יוצרת מציאות. שאלתי את עצמי מה הדבר שאני הכי רוצה, והתשובה היא להבריא ... אני מרגישה שאני בריאה עכשיו, ואני מאמינה שהמחלה הולכת ונעלמת, וכמו שזה בא, ככה זה ילך, וזאת ההחלמה שלי". ואכן, חן הבריאה. ריאיון עימה מטעם ארגון "משאלות" מאוקטובר 2019 על החלמתה הועלה לצפייה באתר "יוטיוב".
במהלך הטיפולים הכירה את רני, והם היו לזוג. בילו הרבה יחד, בין היתר ביצעו צניחה חופשית – פעילות שהייתה משאת נפשה של חן.
כעבור כמה חודשים התבשרה שהמחלה התפרצה שוב. "זו הייתה בשורה קשה, אולי הכי קשה", סיפרה, "כי חשבתי שאני חוזרת לחיים ולשגרה, היו לי המון ציפיות וזה התנפץ לי בפנים".
בשנות מחלתה שימשה השראה לנתינה, לאהבה, לשמחת חיים ולבחירה בטוב. חבריה סיפרו: "מעולם לא פגשנו באדם מלא שמחת חיים כמוה, ולא משנה כמה קושי עברה, חן תמיד הייתה חזקה והמשיכה להפיץ את האור והאהבה שלה לכל עבר". רבים ליוו אותה במאבקה, בהם בלטו מדריכיה מכפר הנוער שלמרות המרחק הגאוגרפי היו לצידה ותמכו במשפחה כל העת.
חן ידעה לכוון אחרים והפגינה חוכמת חיים נדירה. כדברי חברתה הקרובה קארין, גם בימיה האחרונים דאגה להעביר מסר לכל מבקריה, לתת הכוונה ולהעניק עצה אישית מיוחדת.
קרבה גדולה ואהבה שררו בין חן להוריה, אחֶיה ואחיותיה. את אחִיה מאור תפסה כחבר הטוב ביותר שלה, הם ניהלו שיחות נפש, בילו יחד ובבגרותם אף חלקו דירה.
לאורך שלוש שנות מחלתה של חן אחותה נוף הייתה איתה בקשר יומיומי ובטלפון, פינקה אותה ככל שיכלה והייתה זמינה לה עשרים וארבע שעות. אחותה אף נרשמה איתה לחדר כושר כדי להעלות לה את מצב הרוח, לקחה אותה לקניון ולים כדי שהיא תרגיש טוב יותר מנטלית. האחות והאם תרצה ליוו את חן לכל הבדיקות, ודאגו לה לחיי חברה ולבילויים גם בתקופה הקשה הזו. לאורך כל שנות המחלה הן עשו כל מה שיכלו כדי לשמח את חן, בטיפולים ובהפוגות.
אסתר חן קורח נפטרה ביום כ"ו בשבט תשפ"א (7.2.2021). בת עשרים ושתיים בפטירתה. הובאה למנוחות בבית העלמין ירקון בחלקת פתח תקווה. הותירה הורים, שתי אחיות ושני אחים.
תרצה אימה ספדה: "חן הייתה מתנה בשבילי, מתנה שפשוט נגמרה. אני מבקשת מכולם לזכור את החיוך והאופטימיות שליוו את חן, את הרצון שלה לראות את הטוב בכל אדם ולהאיר את פני האנשים שפחות נראים – ככה נזכה לפחות להעביר את האמירה של חן לעולם".
עוד כתבה האם: "המסע נגמר, חזרתי בלי חן שלי. שלוש שנים של סבל בל יתואר באו אל קיצן. חן במשך כל הדרך עשתה סחיבת פצוע, סחבה אותי על גבה. לא אמרה כמה קשה לה, שמרה בליבה. חן בשבילי דמות להערצה, נתנה לי כלים להמשך. בדרך הנפתלת גיליתי כל פעם מחדש אישה חזקה ומפוקחת שיודעת מה לעשות ולקחת אחריות.
חן שלנו, דיווה יפה מטופחת ומעל לכול טובת לב שרואה את האחר, אני מבקשת סליחה שלא תמיד השכלתי להבין כמה קשה לך. השתדלת לשדר שזה בשליטה. את דמות הירואית. בשבוע האחרון שאת על ערש דווי המבקרים שבאו יצאו נדהמים ממך, נתת או אמרת לכל אחד דברים שמתאימים לו וסלחת לכולם. באחד מהתקפי החרדה האחרונים השארת לרני החבר האהוב שלך מסר מוקלט שבו שאת רוצה שימשיך ויצליח בלימודים באהבה ובזוגיות. לא שמרת אותו לעצמך, ברגעים הכי קשים חשבת עליו ושחררת אותו לעולם הפתוח. חשבת שתעשי את הדרך עם רני ותבנו ביחד קן משותף אך הגורל הכריע...
אני יכולה לכתוב ולכתוב ולכתוב. את בליבי. אשא אותך איתי 24/7. שלך באהבה אין סופית. אימא".
כתבה אחותה של חן: "את אחותי אסתר חן קיבלתי מתנה בגיל תשע, שתינו נולדנו בי"ד בסיוון. הקשר בינינו היה קשר שמבט אחד אמר הכול. כשחן חלתה לא ידעתי את נפשי, זה היה מטלטל. הפכנו להיות אחד. למרות שהייתי מטופלת בשלושה ילדים היינו בקשר יומיומי הדוק. בהמלצת הרופאים בנינו תוכנית אימונים, הלכנו לחדרי כושר, האמנו שיבוא הסוף הטוב וחן תחלים והחיים יחזרו לתיקונם. הייתי הכתובת של חן לכל דבר ועניין. היא שיתפה אותי ברגשות ובסודות שלה, היינו חברות הכי קרובות והחיבור בינינו היה מושלם...
לפני שחן נפטרה היא חילקה טיפים לחיים לכל אחד. לי היא שלחה את השיר של מירי מסיקה 'יש לך אותך' וביקשה ממני לא לשכוח את זה לעולם. בזכות האמון שחן נתנה בי התחלתי להאמין בעצמי, לצאת לאימוני ריצה בארץ ובחו"ל ובכל מקום שרק אפשר אני מנציחה אותה. היא איתי בכל מקום".
באתר "יוטיוב" הועלה סרטון לזכרה ובו תמונות של חן. כן הועלו סרטונים בהשתתפותה הכוללים הנחיות לפיזיותרפיה למתמודדות עם סרטן.
מקום למילים שתרצו להקדיש. ההקדשות נשמרות במכשיר שלכם בלבד ואינן מתפרסמות באתר.
התמונה מוצגת באיכות המקור הזמינה, ללא חיתוך פנים. פתיחת התמונה בגודל המקורי · מקור: אתר יזכור