טוענים את הסיפור…
כי הזיכרון נשאר לעד.
טוענים את הסיפור…
בן מזל טוב ושלום
מקום לידה: באר שבע
בנם של מזל-טוב ושלום. נולד ביום כ"ח בחשוון תשי"ב (27.11.1951) בירושלים. אח לאסתר (אתי) ואלחנן. כן הייתה לו אחות למחצה מבוגרת ממנו, מרים. בהיותו בן שבע נפטרה אימו. כעבור זמן נישא אביו שוב, ונולדו לו ולרעייתו החדשה חמישה ילדים, אחים למחצה ליוסף – אסתר (אתי), אושר, שלומי, רחל ועליזה. יוסף גדל והתחנך בירושלים. למד בבית ספר יסודי של המיסיון בעיר, ובהיותו בן שלוש-עשרה, אחרי בר המצווה, עבר לפנימיית "חוות הנוער הציוני" בעיר. סביבת הנעורים החופשית יותר בפנימייה הייתה חדשה לו, ולכן בתחילה היה מופנם מאוד בהשפעת החינוך המוקפד שקיבל במיסיון, אך כנער חברותי השתלב עד מהרה בחיי החברה בפנימייה. בגיל שמונה-עשרה התגייס לצה"ל ושובץ בחיל ההנדסה הקרבית. במסגרת ההכשרה והאימונים נדרש בין היתר לשחות בנחל קישון. השתתף בקרבות במלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973. לאחר השירות הסדיר המשיך לשירות קבע בחיל התחזוקה (לימים – חיל הלוגיסטיקה), התקדם לדרגת רס"ר (רב-סמל ראשון), ובחלוף השנים שירת בכמה בסיסים, בין היתר בבסיס "חצרים" בדרום הארץ. משך כל חייו דיבר על השירות הצבאי בהערכה ובאהבה. את מרסל הכיר מילדות, ובבגרותם התפתח ביניהם קשר זוגי. בשנת 1976 נישאו וקבעו את ביתם בירושלים. לימים עברו לערים אחרות – תל אביב, ערד ובאר שבע, כדי לגור בסמיכות לבסיסים שבהם שירת. לבני הזוג נולדו בן ושלוש בנות – יהודה, מלי, חני והדר. יוסף דאג לילדיו, היה מעורב ונטל חלק פעיל בחייהם. גם בעיתות לחץ בעבודה מצא זמן לשבת עימם כדי לסייע במשימות שקיבלו בבית הספר. על פי השקפתו החינוכית, יש לאפשר לילדים להתפתח ולפרוח ולצד זאת לחנכם לדרך ארץ ולהתנהגות ראויה במשפחה בפרט ובחברה בכלל, וכך נהג עם ילדיו. בשבתות ובחופשות אהב לטייל בטבע ולנפוש בחיק המשפחה. את חבריו הטובים הכיר בשירות הקבע – אהב להיות עם חברים שאוהבים לעבוד כצוות ולהשלים משימות בשיתוף פעולה. הוא יזם מפגשים, ובמהלכם יצר אווירה נעימה ושימח את החברים. יחד נהנו לבלות ולשוחח, ועם קצתם נוצרו קשרים גם בין המשפחות. בתום עשרים וארבע שנות שירות פרש לגמלאות בדרגת רב-סמל בכיר, ואת הזמן שהתפנה לו הקדיש ביתר שאת לילדיו. בתו הצעירה הדר זכתה ליהנות מכך במיוחד, משום שליווה אותה מדי בוקר לגן ואסף אותה אחר הצוהריים. כשבנו ובנותיו בגרו, זכה להיות סב ונהנה מחברת נכדיו. בשנת 2000 החל לסבול מבעיות רפואיות, שבעקבותיהן עבר ניתוח והחל בטיפולי דיאליזה. בשל כך הוכר כנכה צה"ל. היה לו חשוב לשמור על עצמאות למרות מצבו, והוא לא התלונן. בשנת 2018 זכה להגשים חלום עת נסע עם רעייתו לטיול במרוקו שיועד לחולי דיאליזה. במשך עשרה ימים סיירו בערים במדינה, ביקרו באתרים הקשורים ליהדות מרוקו, ובתוך כך המשיך לקבל את הטיפול הרפואי החיוני לו. לאורך כל הטיול, למרות הכאבים והקושי להתנייד, לא מש החיוך משפתיו, כדברי רעייתו. בשנות חייו האחרונות סבל מאוד מסיבוכים אך נותר אופטימי. לאחר שעבר ניתוח השתלת כליה דיבר על תוכניותיו לעתיד, למשל אלה הקשורות לפעילויות עם נכדיו, והרגיע את כולם שהוא יהיה בסדר. יוסף אלזם נפטר ביום י' בחשוון תשפ"ב (16.10.2021). בן שישים ותשע בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בבאר שבע. הותיר אישה, בן ושלוש בנות, נכדים, אחיות ואחים.
מקום למילים שתרצו להקדיש. ההקדשות נשמרות במכשיר שלכם בלבד ואינן מתפרסמות באתר.
התמונה מוצגת באיכות המקור הזמינה, ללא חיתוך פנים. פתיחת התמונה בגודל המקורי · מקור: אתר יזכור