דוד טירנגל ז״ל

סיפור החיים

בן הזקונים של חוה ומאיר. נולד בשנת תשי"ז (1957) בבת ים. אח צעיר לשמחה. דוד – דודי בפי אוהביו – ילד חכם ובעל כישורים יוצאי דופן, גדל והתחנך בבת ים. למד בבית הספר היסודי "גאולים" והמשיך לבית הספר התיכון "אורט רמת יוסף". תלמיד מצטיין שאובחן כבעל מנת משכל גבוהה מהממוצע. הצליח מאוד בכל המקצועות, אך בלט במיוחד בנטיותיו הריאליות והגיע להישגים גבוהים ביותר במתמטיקה. אהב לשחק שחמט וידע ליהנות גם ממשחק דמקה. ספורט היווה חלק בלתי נפרד מחייו ובזכות כושרו הגופני המעולה הפך לאתלט במנעד רחב של ענפים. בילדותו השתתף בחוג קראטה, התגאה ללבוש את חליפת האימונים הלבנה (קֶייקוֹגִי) והגיע לחגורה שחורה – אות לרצינותו ולרמת הבנתו באמנות הלחימה. התמחה גם בשחייה, ובכל שנה השתתף בצליחת הכנרת. בהיותו בן שש-עשרה נפטרה אימו שהיה קשור אליה מאוד. אביו ואחיו עטפו אותו בחום וגוננו עליו, אך הפצע שנפער בנפשו מעולם לא התאחה. עם גיוסו לצה"ל, בשנת 1975, הוצב בחיל האוויר. לנוכח נתוניו הגבוהים אותר ליחידת המחשבים ממר"ם (מרכז מחשבים ורישום ממוכן; כיום: מרכז מחשבים ומערכות מידע), והוכשר כמתכנת. שירת בגף שעסק בפיתוח תוכנה לרכש ותקציבים בחיל האוויר. כהרגלו הצטיין, וזכה להערכה רבה ממפקדיו וחבריו. תואר כ"גאון מחשבים", וזאת בתקופה שבה רק החל המחשב להתפתח ועדיין לא היה קיים כלל בבתים פרטיים. סיפר מפקדו הראשון, שמואל: "דוד היה בעל אישיות מיוחדת במינה ובעל מקצוע ייחודי. בתקופה זו הוא היה כמו בן שלי, ונהג לבקר את אשתי ואותי בבית, כמו כל בן אחר." בהמשך שירותו יצא לקצונה, וחזר כקצין מחשבים ליחידה. חתם קבע והגיע לדרגת סרן. לדברי חבריו, עדות לתרומתו המשמעותית לביטחון ישראל היא כמה חלקי מטוסים הקרויים על שמו. גם בתקופת שירותו בצבא המשיך לעסוק בספורט, ואף שילב לימודים במכון וינגייט. לא אחת יזם פעילויות גיבוש והוציא את חיילי היחידה לטיולים בטבע. "הוא היה מאוד הרפתקן," סיפרו אוהביו, וחבר ילדות כתב: "הייתה לו אהבת ארץ ישראל, אהב לערוך מסעות ולחוש את הארץ. אדם יקר ומיוחד." באחת הפעמים, יצא עם חייליו לטיול בגן הלאומי בית גוברין – "ארץ אלף המערות". במהלך הטיול נכנס למערת זחילה לא מסומנת, לא שם לב כי נמצא על סף תהום, מעד וצנח מגובה של למעלה מעשרה מטרים עד שנחבט בקרקעית. היו אלה ימי ראשית שנות השמונים, ובהיעדר אמצעי קשר זמינים עבר זמן רב עד להגעת כוחות ההצלה. לוחמי היחידה הטקטית לחילוץ מיוחד "669" שהוזעקו למקום פינו אותו בהיטס לבית החולים "הדסה עין כרם" שבירושלים, שם אובחנה פגיעה בגזע המוח ופגיעה בכל ארבעת גפיו. דודי שכב מחוסר הכרה במשך חודשים רבים. הרופאים לא האמינו כי ישרוד יותר מכמה שעות, אך הוא, כנגד כל הסיכויים, שרד את הפציעה הקשה, התעורר מהתרדמת, והחזיק מעמד עוד ארבעים שנה, נע ונד בין בתי חולים למוסדות שיקומיים, מטופל מסביב לשעון. מצבו הקוגניטיבי נותר תקין, והגם שסבל מקשיים בדיבור – הצליח לתקשר. החלמתו הוגדרה "נס רפואי". לאחר שהתייצב מצבו בבית החולים הועבר לשיקום ב"בית לוינשטיין" שברעננה, ושהה שם במשך שבע שנים. סיפר חבר, שביקר אותו: "הוא התקשה לדבר אבל זכר דברים, והיה מסוגל לבצע פעולות מתמטיות." חרף מצבו הקשה גילה כוח רצון עז לנסות ולהשתקם ולב סובביו נמלא תקווה כי אמנם ימשיך להתאושש ויחזור לאיתנו; כך, למשל, סיפר אחיו כי התעקש להיכנס לרכב בכוחות עצמו, בעזרת אחת מידיו שתפקדה. לאחר שחרורו מ"בית לוינשטיין" יצא הביתה, לדירה שהותאמה עבורו, יחד עם מטפליו הצמודים – תחילה בחולון, ובהמשך בראשון לציון. אלא שפציעתו הייתה חמורה מדי, וחייו נסובו סביב המשך שיקומו ועל רקע מצבו הרפואי המורכב. בשלושים השנה הבאות שהה דודי במוסד שיקומי של משרד הביטחון ביפו, מקום בו טופל במסירות רבה ואהב להימצא בו. משפחתו המשיכה לעטוף אותו בחום, חגגה לו ימי הולדת ואירחה לו לחברה, ואחיו הקפיד שיחווה גם חוויות יפות ונעימות. אביו הרבה לבקרו, עד פטירתו בשנת 1995, והם היו משחקים יחד שחמט. מפעם לפעם הצליח להגיע לאירועים היחידתיים של ממר"ם וזכה בהם לחיבוק גדול. שניים ממטפליו נותרו עימו כמעט לכל אורך השנים והפכו לבני משפחה. בשנת 2020 הידרדר מצבו ובמשך כשנה היה מורדם ומונשם, עד שתשו כוחותיו. דוד (דודי) טירנגל נפטר ביום א' באב תשפ"א (10.7.2021) והוא בן שישים וארבע. הובא למנוחות בבית העלמין שבחולון. הניח אחריו אח. כתב אחיינו מעיין: "דודי היקר, נזכור אותך לעולם. תמיד היית ותהיה מודל הערצה לכל הטירנגלים."

פרטי הנצחה

מקום מנוחה או הנצחה

חולון

מיקום בבית העלמין

אזור - · חלקה - · שורה - · קבר -

זיכרונות והקדשות

מקום למילים שתרצו להקדיש. ההקדשות נשמרות במכשיר שלכם בלבד ואינן מתפרסמות באתר.