טוענים את הסיפור…
כי הזיכרון נשאר לעד.
טוענים את הסיפור…
בן חיה ואברהם
מקום לידה: חיפה
בן חיה ואברהם. נולד בשנת תש"ח (1948) בחיפה. בן זקונים להוריו, אח של זיוה ואורי. יוחנן גדל והתחנך בחיפה, על הכרמל. בכיתה א' למד ב"בית הספר הריאלי העברי", עבר ללמוד בבית הספר היסודי ״דוד ילין״, ואחר כך שב ללימודי תיכון בבית הספר "הריאלי". סיים בהצלחה את המגמה הביולוגית. יוחנן התייתם מאביו, שאיתו היה לו קשר קרוב מאוד, בהיותו כבן שמונה. ילד חברותי ואהוב, יצירתי ובעל חוש הומור יוצא דופן. נהנה מאוד לאייר, לעסוק בספורט ולשחק שחמט. בשעות הפנאי נהג לבלות עם חבריו במשחקים בשכונה. אהב את הטבע והמדינה ויצא עם חבריו לטיולים רגליים רבים ברחבי הארץ. בנעוריו היה פעיל בתנועת הנוער "הצופים", תחילה כחניך ובהמשך כמדריך מוערך ואהוב. יצר קשרים חברתיים בקלות ולאורך שנות פעילותו בתנועה צבר חוויות רבות והפך חלק מחבורה אשר ליוותה אותו כל חייו, בזמנים שמחים וקשים כאחד עד לפטירתו. בשנים אלה הכיר את אלה, לימים אשתו. השניים בילו שעות רבות יחד בבית הספר וב"צופים" והאהבה ביניהם פרחה. בשנת 1966, בהיותו בן שמונה-עשרה, יצא כחלק מגרעין "תש"ח" לשל"ת (שירות ללא תשלום) מוקדם בקיבוץ חולדה, אך עזב ובסוף השנה התגייס לצה"ל. יוחנן שובץ לשירות בחטיבת "גולני" והתנדב לשרת בסיירת החטיבתית. במהלך שירותו הצבאי, והודות לאופיו הנעים וקסמו האישי, יצר קשרים טובים עם חבריו לצוות שנשמרו עד לפטירתו. לאחר שסיים מסלול, יצא לקורס מ"כים (מפקדי כיתה) אותו סיים בהצלחה והיה למ"כ מוערך, על ידי מפקדיו ופקודיו כאחד. באחד התרגילים שערכה היחידה נפצע והועבר זמנית לחטמ״ר (חטיבה מרחבית) 2, שם שימש כסמל מבצעים. בשנת 1968, במהלך שירותו בחטמ״ר, עבר תאונה ונפצע קשה מאוד בפלג גופו התחתון. בעקבות הפציעה אושפז לקבלת טיפול רפואי ולשיקום בבית החולים תל השומר ושהה שם כשמונה חודשים. אחרי ששוחרר והוכר כנכה הצליח להתמודד עם מצבו ולהשתקם, בזכות תעצומות הנפש שלו וגישתו האופטימית. נחוש להמשיך את חייו ולא לתת לפציעה לגדוע את חלומותיו ושאיפותיו, קיבל החלטה שהפציעה לא תגדיר אותו ובשום אופן לא תהווה כרטיס הביקור שלו. יוחנן נרשם ללימודים גבוהים בשני מוסדות – ללימודי כימיה ב"טכניון - מכון טכנולוגי לישראל" וללימודי רפואת שיניים ב"אוניברסיטה העברית בירושלים". לאחר שהתקבל לשני המוסדות, החליט לבחור במסלול רפואת השיניים ועבר לגור בירושלים. בסיום שנה א׳ ללימודיו נשא לאישה את אלה, ובמרוצת השנים נולדו להם חמישה ילדים - רוני, אבי, עידו, טל ונועם. בשנת 1973 סיים את לימודיו והמשיך להתמחות באורתודונטיה (יישור שיניים) ב"אוניברסיטת תל אביב", זאת בשל רצונו לעבוד עם ילדים ונוער וראייתו את התחום כ״אגף האופטימי של רפואת השיניים״, כהגדרתו. אוהביו מספרים שהיה לו חשוב לגרום לאנשים לחייך (תרתי משמע) ולהציג לילדים המטופלים את הצד האופטימי והפחות מכאיב של רפואת השיניים, כנגד הדימוי המרתיע והמאיים אשר דבק במקצוע. בשנת 1978 חזר עם משפחתו להתגורר בחיפה, שם החל לעבוד כרופא שיניים. כעבור זמן קצר פתח ד"ר יוחנן מירסקי מרפאה פרטית שבה עבד במשך שלושים ותשע שנים, עד סמוך למותו. במקביל לעבודתו במרפאה, עבד במספר רב של קיבוצים באזור הצפון. יוחנן שאב סיפוק רב מעבודתו ונהנה במיוחד מהעבודה במחיצת ילדים. הייתה לו גישה טיפולית מצוינת לילדים, כאשר במהלך ובסוף הטיפול היה מעלה חיוך על פני המטופלים באמצעות סיפורים רבים, הומור ורכות, והכול תוך שהוא מבצע עבודה מקצועית ומסורה. רגיש ואוהב אדם היה. חייכן, יפה נפש, בעל חוש הומור מופלא, סלחן, סבלני, יצירתי ואופטימי. איש אשכולות אשר התעניין בתחומים רבים כמו מדעים, הנדסה, מחשבים ועוד. בין תחביביו היו מוזיקה קלאסית ואופרה, נגרות ובנייה. משפחתו הייתה עבורו הכול והיוותה מקור אושר גדול בחייו. יוחנן היה איש משפחה מסור, אוהב ואהוב. אכפתי ודואג, הקפיד להיות מעורב בחיי ילדיו והיווה עוגן מרכזי במשפחה ושותף פעיל בחיי כל בני המשפחה. גורם מחבר ומלכד, אשר השפיע מאוד על אופיה, רוחה והאווירה המשפחתית. לימים היה לסב. זכה להכיר שלושה-עשר נכדים והוקיר את הזמן המשותף במחיצתם. "בעל, אבא וסבא למופת" תיארו אותו אוהביו. יוחנן אהב מאוד צילום ונהנה לתעד את ילדיו וחבריו ברגעים שונים בחיי היום יום ובאירועים משפחתיים וחברתיים. לאורך השנים הצטברו בבית המשפחה כמה וכמה אלבומי תמונות שצילם המתעדים שלל זיכרונות יפים. הוא נהנה לשלב בין אהבתו הגדולה למשפחתו ואהבתו הרבה לטבע ולטיולים, יחדיו יצאו לטיולי שטח רבים ברחבי הארץ. יוחנן ואלה הרבו לבלות עם חבריהם מנוער, היו הזוג הראשון שהתחתן והיוו את מוקד החבורה והדבק שלה. יוחנן מירסקי נפטר ביום ט"ז בכסלו תשע"ח (4.12.2017). בן שישים ותשע שנים וחצי בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בחיפה. הותיר אחריו אישה, חמישה ילדים, נכדים ואחים. על מצבתו כתבו אוהביו: "אדם אוהב ונאהב תהיה בליבנו לעד". בני משפחתו וחבריו הקרובים יוצאים אחת לשנה לטיול לזכרו.
מקום למילים שתרצו להקדיש. ההקדשות נשמרות במכשיר שלכם בלבד ואינן מתפרסמות באתר.
התמונה מוצגת באיכות המקור הזמינה, ללא חיתוך פנים. פתיחת התמונה בגודל המקורי · מקור: אתר יזכור