טוענים את הסיפור…
כי הזיכרון נשאר לעד.
טוענים את הסיפור…
בן שושנה ודניאל
מקום לידה: רמת גן
בן בכור לשושנה ודניאל. נולד בי"ז בסיוון תשכ"ג (9.6.1963) ברומניה, בעיר יאשי. כשהיה בן חצי שנה עלתה המשפחה לארץ והתישבה בכפר סבא, כאן נולד האח גדי. כעבור מספר שנים עברה המשפחה הצעירה לרמת גן, ליאור למד בבית הספר היסודי "החשמונאים". בבית הספר היסודי התגבש גרעין החברים, שילווה אותו בהמשך חייו. הוא המשיך ללימודים בתיכון "אורט רמת גן", בו למד במגמת חשמל. מילד שובב והרפתקן התפתח לנער אחראי שבשעות שמעבר ללימודים התנדב למשמר האזרחי - שם התפתחה חיבתו לנשק ולפעילות מבצעית . לקראת הגיוס החליטה קבוצת החברים שליוותה את ליאור מבית הספר היסודי להצטרף לגרעין נח"ל במסגרת "המתיישב הצעיר". שם הגרעין היה "רגב" והוא יועד לקיבוץ פלמחים. ליאור התגייס לצה"ל בקיץ 1981. עבר את הגיבוש לקורס טיס, אך בעקבות מחלה נאלץ לעזוב ונשמרה לו הזכות לחזור בהמשך. הוא הצטרף לחבריו בנח"ל המוצנח בגדוד 50 ובמסגרת זו עבר קורס מפקדי כיתה (מ"כים) וקורס צניחה. במהלך השירות השתתף בלחימה בלבנון במסגרת מלחמת לבנון הראשונה. לקראת תום השירות הסדיר יצא לקורס קצינים. תפקידיו הראשונים אחרי הקורס היו תפקידי הדרכה. בשנת 1985 מונה לפקד על היאחזות נח"ל בבקעת הירדן, תחילה פיקד על היאחזות "אלישע" ומאוחר יותר על היאחזות "מול נבו". ליאור אהב את התפקיד ואת השירות בגזרת יריחו, ששילב פעילות מבצעית של ביטחון שוטף סביב העיר ופעילות חקלאית בה החיילים בהיאחזות סיעו לקיבוצי הסביבה. בתקופה זו התגבשה בליבו ההחלטה לחתום קבע, ותפקידו הבא היה תפקיד הדרכה כממ"ח (מפקד מחלקה) בבית הספר לקצינים בה"ד 1 . תפקיד זה היווה עבורו הגשמת חלום, לשוב לבה"ד 1 כמפקד לאחר שהיה צוער במקום. לאחר השירות בבה"ד 1 החליט לנסות ולחזור לקורס טיס, החלטה לא פשוטה בה נדרש לשים את דרגות הקצונה בצד ולהיות כאחד החניכים ללא כל הקלה. אחרי כחצי שנה בקורס נקרא לשוב לפיקוד בחטיבת הנח"ל, החליט לחתום על ויתור בקורס טיס ולחזור לשירות הקרבי. בשנת 1985 הכיר את לימור במסגרת הצבא, הם היו לזוג וב-1990 נישאו בחופה שערך הרב הצבאי הראשי גד נבון. הקימו את ביתם ברמת גן. באותה עת היה ליאור בחופשת לימודים מהצבא ולמד לתואר ראשון במדעי החברה, התמחות בכלכלה, באוניברסיטת בר-אילן. עם סיום לימודיו מונה לסמג"ד של גדוד הטירונים של הנח"ל ב"מחנה 80", המשיך לתפקיד עוזר קצין מבצעים פיקוד מרכז ולתפקידים נוספים, בהם קצין מבצעים של אוגדת הבקעה וקצין אג"מ של אוגדת מילואים. ליאור חש סיפוק רב בעבודתו המבצעית בגזרת פיקוד מרכז והיה מעורב בהחלטות מבצעיות משמעותיות. בסוף שנת 1995 הועלה לדרגת סגן-אלוף. בני הזוג הביאו לעולם את הבת הבכורה מעין ואחריה נולדה שלישייה – עידו, פז ומידן. לאחר לידתם, בשנת 1998 עבר ליאור לשרת ביחידת נציב קבילות חיילים בקריה בתל אביב. במשך שמונה שנים הוא שירת כמברר בכיר בצוות שעסק בעיקר בקבילות רפואיות, משלב קבלת הקבילה ועד בירורה המלא. במסגרת זו רכש ידע רפואי נרחב, כיוון שעיקר הפעילות היתה מול גורמים רפואיים. ליאור היה בן, בעל ואב אוהב ומסור. אהב את הארץ, הכיר כל פינה בה מתרגילים וניווטים שערך והִרבה לטייל עם משפחתו ולשתפם בחוויותיו מהשירות הצבאי. אחרי שהשתחרר מהצבא רכש ג'יפ ויצא עם המשפחה לטיולים רבים ברחבי הארץ. הוא בורך בחוש הומור, הכיר אינספור בדיחות והחג האהוב עליו היה חג פורים, מדי שנה נהג להשקיע בתחפושת צבעונית מצחיקה. שמר על קשר חם עם כל משפחתו. הוריו היו מאוד גאים בו על הישגיו. קשר מיוחד וקרוב שרר בינו לאחיו גדי. נתינה הייתה חלק מהותי בחייו, תמיד התנדב ונתן מעצמו כמה שיותר. כשהיה בצבא עסק בהתנדבות בתחום של הכנה לצה"ל במסגרת פרויקט "סדנאות לקראת שירות", נפגש עם תלמידי תיכון וסייע בהסברים והכוונה לקראת הצו הראשון. בשנת 2006 השתחרר מהצבא בדרגת סגן-אלוף, לאחר שסיים לימודי תואר שני בבר-אילן – תואר במינהל ומדיניות ציבורית. רגע לפני השחרור הספיק לעשות "צניחת פרידה". לאחר שחרורו החל לעבוד במשרד לביטחון פנים, בתחום הביקורת המבצעית. בעבודתו בחן את ההיערכות המבצעית של יחידות המשרד, משטרה ושירות בתי הסוהר. התחום נשק לעיסוקו הצבאי והוא הגיע אליו עם ידע מבצעי נרחב וידע בתחומי חקירה ובירור. ב-2012, כשהוקמה רח"ל - רשות חירום לאומית - מונה לנציג המשרד לביטחון פנים ברשות. סיפר טוביה, עמית לעבודה: "הרקע המקצועי של ליאור כקצין אג"מ שהכיר את עבודת המטה הנדרשת... תרם רבות לעבודת החוליה בביצוע ביקורות פתע ולהכרה על ידי השר והמנכ"ל כצוות מצטיין בשנת 2010... דמותו הססגונית, ההומור שלו וההיכרות מקרוב עם קצינים בדימוס הממלאים תפקידים בשירות בתי הסוהר ובמשטרת ישראל תרמו רבות לפתיחת דלתות ולשיתוף הפעולה של היחידות המבוקרות עם חוליית הביקורת המבצעית". לליאור היו מגוון עיסוקים מעבר לעבודה ה"רגילה" שלו. במשך השנים התנדב להיות מדריך ירי, תחום אהוב עליו, בין היתר במטווח האולימפי בהרצליה. עסק בספורט חץ וקשת, בתחום זה אף השתתף בנבחרת האוניברסיטה. כעובד במשרד לביטחון פנים לקח חלק בנבחרת הבאולינג של המשרד. בשנתיים האחרונות לחייו החליט ללמוד בקורס סקיפרים (קברניט ספינה קטנה), אך לא הספיק לסיים את הקורס. כמו כן עבר קורס צלילה ומפעם לפעם היה יוצא לצלילות דיג . במהלך שירותו הצבאי נפגעה בריאותו של ליאור. בשנת 2013 חלה הידרדרות במצבו, והוא נסע מלווה ברעייתו ואחיו לעיר מינסק שבבלארוס, לעבור השתלת כבד. כשהמתין להשתלה כתב "מכתב למשפחת כרמי ולחברים", ובו מילים חמות לכל אוהביו – לרעייתו ולילדיו, לאחיו ומשפחתו, להוריו ולחברים. בפנייה לילדיו הוא מפרט את הקשרים החמים שזכה לטפח: "ילדי, אני אוהב אתכם וגאה בכם. אני יודע שזה לא פשוט ואפילו קשה להיות רחוק מההורים ולהמשיך לנהל ולהתנהל כרגיל ולשמור על השגרה. כל הכבוד לכם על ההתמודדות הלא פשוטה... אני יודע שאין תחליף לאהבת הורים, התמזל מזלי ואני מרגיש אותה עד היום. אני רוצה שגם תדעו ותזכרו כי לא פחות חשובה אהבת אחים ודאגה אמיתית, כמו שיש ביני לגדי... בחיים תקשרו קשרים עם אנשים, חלקם יהיו חברים שלכם וחלקם לא. חלק מהם יהיו חברים שלכם בלב ונפש ויעמדו לצידכם בעת צרה, וחלק לא. תדעו לבחור אותם נכון... חשוב לא פחות למצוא בת/בן זוג תומך, אוהב, אכפתי, מפרגן, שמכבד ונותן את כולו, שמעודד כשצריך. תראו איזה מזל היה לי לפגוש את לימור, להקים משפחה ולבנות בית שאני גאה בו". המכתב מסתיים במילים: "רוח הלוחם איתנה. עדיין חי ובועט ולא מעט משועמם. ליאור כרמי, מועמד להשתלה". כעבור זמן קצר עבר בהצלחה את ההשתלה, אבל לאחר מספר ימים נדבק בזיהום ובשובו ארצה אושפז. ליאור כרמי נפטר ביום כ"ג באדר ב' תשע"ד (25.3.2014). בן חמישים ואחת בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין ירקון בפתח תקווה. הותיר אישה וארבעה ילדים, הורים ואח. סיגלית, חברה לעבודה, ספדה: "המילים קטנות מלתאר את גודל האובדן ואת הערכתנו ואהבתנו הרבה לליאור. איש שמח, חם, חזק, מקצוען, שעטף את כולנו בצחוקו המתגלגל ובליבו הרחב. למשך שנים ספורות היה לנו הכבוד לחיות בקרבתו ולספוג ממנו את ערכי החברות והרעות. אדם שבאהבה ובשמחה נצחית ניהל את חייו, ודרכם ניצח את הכול".
מקום למילים שתרצו להקדיש. ההקדשות נשמרות במכשיר שלכם בלבד ואינן מתפרסמות באתר.
התמונה מוצגת באיכות המקור הזמינה, ללא חיתוך פנים. פתיחת התמונה בגודל המקורי · מקור: אתר יזכור