טוענים את הסיפור…
כי הזיכרון נשאר לעד.
טוענים את הסיפור…
בן פרחיה וווין
בן פרחיה ו-ווין. נולד בי"ב בניסן תשכ"ו (2.4.1966) בירושלים. אח לטליה ולשרון. דניאל יוסף - דני היה כינויו בפי כל, D.J היה הכינוי שבחר לו אביו - גדל בירושלים עד גיל שנה וחצי, אז עברה המשפחה לשלוש שנים בקליפורניה שבארצות הברית. בשנים אלו רכש את השפה האנגלית על בוריה, יחד עם העברית. המשפחה חזרה לארץ, לירושלים, ודניאל למד בבית ספר יסודי "הנרייטה סאלד". הוא המשיך לתיכון "בית חינוך" ובו בלט כמנהיג - היה ראש מועצת התלמידים, כן נבחר לייצג את ישראל במשלחת נוער שנסעה מטעם משרד החוץ לאוסטרליה ולניו זילנד. בתום לימודיו התיכוניים התגייס לצה"ל. הוא שירת בחיל המודיעין והמשיך לשירות קבע. מתחילת שירותו ב-1984 עד שנת 1997 שירת ביחידת המחשב והיה אחראי על תפעולן המבצעי של המערכות ועל המימשק בין הגוף הטכני לכלל יחידות החיל. "תפקידו היה רב אחריות", תיאר מפקדו, "שכן מצד אחד הלכה וגברה הדרישה לשימוש במערכת ומצד שני מנגנוני הניהול שלה היו עדיין בוסריים. דני הטביע את חותמו במערכת בכך שעיצב ומיסד את תת-מערכת ההגדרות בהתאם לניסיונו הייחודי". ככל שהתפתחה מערכת המיחשוב התברר תפקידו החשוב של דניאל, אשר ידע להטמיע את המערכת ביחידה בהצלחה מלאה. "היה לו חזון ברור איך צריכה להיראות מערכת ההדרכה", המשיך מפקדו, "ובמובנים רבים הוא הקדים את זמנו וסחף אחרים בהתלהבותו". כך למשל ברעיון המקורי של התקנת מקרן תקרה ובמיסוד נהלי השירות והתמיכה. בצבא הכיר דניאל את מיכל, גם היא בשירות קבע בחיל המודיעין. הם נישאו ב-1994, הקימו בית בעיר מודיעין וחיו שש שנים באושר רב. רעייתו רב-סרן מיכל סמרט פוזיילוב נפטרה באופן פתאומי משטף דם במוח, ביום ב' בטבת תשס"א (27.12.2000), בגיל שלושים ושתיים והובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. זמן מה אחרי שהתאלמן דניאל חלה והוכר כנכה צה"ל. למרות מגבלותיו הבריאותיות הוא יצא לקורס קצינים, עבר אותו בהצלחה ושב ליחידה לתפקיד ראש צוות הדרכה וליווי המשתמשים. בהמשך היה ראש תחום התפעול. כקצין הוא התאפיין במסירותו ליחידה וביחסו החם לחייליו, הירבה לעזור לחיילים בודדים ולחיילים במצוקה והכול עשה בהתמדה בלתי נלאית, בלי לתת לבעיותיו הרפואיות להגביל אותו. לאורך כל שנות שירותו דניאל גם השתתף במשלחות צבאיות ודיפלומטיות כמייצג של צה"ל. תפקידו האחרון היה ניהול כל מערכות המחשב בבית הספר למודיעין, בדרגת רב-סרן. בשעות הפנאי דניאל אהב לקרוא, בעיקר ספרים בתחומי היסטוריה, מדע בדיוני ופנטזיה. הוא גם הקדיש זמן לתחביב שליווה אותו מילדות – איסוף בולים. כן הירבה לטייל בעולם, בטיוליו נהג לצלם שפע תמונות ובשובו תיעד הכול באלבומים נפלאים. דניאל יוסף סמרט נפטר בט"ז בשבט תשע"ג (27.1.2013). בן ארבעים ושבע במותו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בגבעת שאול, ירושלים. הותיר הורים ושתי אחיות. על מצבתו כתבו אוהביו: "אהב את החיים", וכן: "לטייל זה לחיות". ספדה אימו: "רוצה גם וגם. להישאר פה עם אבא ועם הבנות וכל הצאצאים, מצד שני רוצה כל כך להיות איתך... מתגעגעת לקולך, לחיוך שלך ולשיחות שלנו. רוצה שהכי תדע שאנחנו, אני ואבא, הולכים בדרכך, ולתמיד... יקר שלי דניאל שלי. תנוח לך בשלום, ושנשמתך תהיה צרורה בצרור החיים". באזכרה לדניאל אמרה אימו: "עברו כבר ארבע שנים שאתה לא איתנו פה על פני האדמה, אבל נפשך ודמותך נמצאות פה איתנו ולתמיד. הגעגועים והכאב לא נגמרים, וכמה שהזמן עובר זה נעשה קשה יותר... אני כנראה בדרך אליך. בטוח שאתה נמצא עם מיכל, אין לי ספק שמצאת אותה. אני פוחדת ללכת לאיבוד אז חפשו אותי כשאגיע. אני כל כך רוצה להיות איתך, יש לי מלחמה פנימית לבוא אליך או להישאר עוד קצת פה". המשפחה בחרה להנציח אותו בתחום שאפיין אותו לאורך שירותו – עזרה לחיילים בודדים ולחיילים במצוקה. הם יזמו הקמת קרן מלגות בעמותת "בית חם לכל חייל". הקרן, "קרן חכמה על שם דניאל סמרט", הוקמה בקיץ 2014 ומאז מחלקת מלגות רבות מדי שנה. כתבה מנהלת העמותה, שפרה שחר: "אנו מודים למשפחת סמרט על היוזמה ועל התרומה הנכבדה שאפשרה את לימודיהם של שני חיילים בודדים. ויותר מכך, פרצה דרך וסייעה בהקמת קרן מלגות ייחודית השונה במהותה מכל קרן מלגות הקיימת היום בישראל. אנו מברכים על כך שמשפחת סמרט בחרה להנציח את דני במתן הזדמנות לשיפור חייהם של מי שלא שפר גורלו, ובכך לאפשר חיים פוריים יותר בתרומתם".
מקום למילים שתרצו להקדיש. ההקדשות נשמרות במכשיר שלכם בלבד ואינן מתפרסמות באתר.
התמונה מוצגת באיכות המקור הזמינה, ללא חיתוך פנים. פתיחת התמונה בגודל המקורי · מקור: אתר יזכור