טוענים את הסיפור…
כי הזיכרון נשאר לעד.
טוענים את הסיפור…
בן שולמית ויחזקאל
מקום לידה: תל אביב -יפו
בנם של שולמית (סלימה) ויחזקאל. נולד בשנת תש"ו (1946) בעיראק.
יצחק (איציק) גדל בשנות ילדותו הראשונות בעיראק. ילד טוב לב וצנוע, חייכן וביישן. בשנת 1951, כשהיה בן חמש, הוא ובני משפחתו עלו לישראל. תחילה גרו בפתח תקווה ובהמשך השתקעו ברמת גן. יצחק גדל בבית עם חצר גדולה, עצים ומשחקים ולמד בבית ספר דתי. מגיל צעיר התגלה כבעל ידי זהב ואהב לתקן ולשפץ חפצים בעצמו.
בן מסור היה ואח אוהב ותומך. הוא כיבד את הוריו, הסב להם נחת וטיפח קשר קרוב עם שמונת אחיו ואחיותיו. משבגר, סיפר על ילדות מאושרת במשפחה גדולה בבית מלא שמחת חיים שרחש תנועה מתמדת.
בסיום לימודיו היה נחוש ללכת בדרכי אחיו הבכור ולשרת ב"גולני".
בשנת 1964 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחטיבת "גולני". יצחק היה גאה במדי הזית ואהב את התפקיד ואת היחידה. הוא ביצע כל משימה על הצד הטוב ביותר ועד מהרה זכה להערכת מפקדיו וחבריו לנשק.
לאחר שהשתחרר משירות סדיר עבד בעבודות מזדמנות, אך כעבור מספר שנים שב אל המדים. הוא הצטרף לשירות קבע בחיל האוויר ושירת בבסיס תל נוף כטכנאי מבנה מטוסים. יצחק היה אחראי על התחזוקה, התיקון והשימור של המעטפת החיצונית והשלד הפנימי של המטוס. התפקיד התאים לו כמו כפפה ליד, והוא עבד במקצועיות ובמסירות ועשה חיל בעבודתו.
יצחק פגש את דליה כשהיה בן שלושים ושתיים ועד מהרה האהבה ביניהם פרחה. בני הזוג נישאו בשנת 1979 ובשנים שלאחר מכן נולדו ארבעת ילדיהם, אלונה, משה, הדס וחזי. בני המשפחה התגוררו בתל אביב. יצחק היה בן זוג אוהב ואב מסור ומעורב. המשפחה הייתה כל עולמו - הוא דאג לכל מחסור, תמך, עודד והנחיל לילדיו ערכים טובים.
במהלך שירות הקבע לקה בהתקף לב. הוא שוחרר מהצבא, עבר שיקום והוכר כנכה צה"ל.
גם לאחר השירות יצחק המשיך להיות אדם נמרץ ופעיל. הוא עבד במרכז הרפואי ע"ש אדית וולפסון ובלט כעובד מסור ומאיר פנים, והיה אהוב על הממונים עליו, על עמיתיו ועל המטופלים.
בשעות הפנאי התאמן באגרוף ועסק בעבודות שיפוץ, עיצוב וסידור הבית. כל משימה שנטל על עצמו ביצע ביסודיות, במיומנות ומכל הלב.
נודע כחבר טוב ונאמן, קשוב, נכון להושיט יד לעזרה. אדם רחב לב ומלא נתינה שכיבד את הזולת ונתן בסתר מבלי לבקש דבר תמורה.
יצחק היה אדם אופטימי ושמח בחלקו שלא חיפש להיות במרכז הבמה וידע ליהנות מהרגעים הקטנים והגדולים של החיים. בצניעותו, בנועם הליכותיו ובחוש ההומור המיוחד שלו כבש את לב כל מי שפגש.
בשנת 2006 לקה באירוע מוחי ונפטר.
יצחק זילכה נפטר ביום כ"ו באדר תשס"ו (26.3.2006). בן שישים בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין ירקון בתל אביב. הותיר אחריו אישה, שני בנים, שתי בנות ואחים.
על מצבתו חקקו אוהביו: "צנוע ונעים הליכות".
ילדיו של יצחק נפרדו ממנו.
הבן משה כתב: "אבא היה חייכן וידע להעלות חיוך על פני אחרים, וכך היה מגיע ללב של כולם. זה, והעובדה שאבא מדויק וישר, גרם לאנשים לסמוך עליו והוא הצליח בתפקידיו. הוא הצליח וצמח גם מתוך הקשיים, פעם אחר פעם, ועשה זאת על ידי עבודה מסורה ובהתמדה.גם בבית תמיד הייתה התחושה שהוא דואג לנו ואוהב. אני מבין שלמדתי ממנו המון רק מלראות אותו מתנהל. אני יודע כמה היה גאה כשהיה מספר עלינו, ואני גאה שהוא אבא שלי".
הבת הדס: "בכל בוקר אבא קם בזריזות להתפלל בנץ החמה, וכן במשך שנים היה גבאי מסור בבית הכנסת. כל דבר אצל אבא היה צריך להיעשות בצורה הטובה ביותר. הוא היה סמל ודוגמה עבורנו".
הבן חזי: "אבא, נתת לי תחושת שייכות, חום ואהבה. הרגשתי איתך הכי בטוח בעולם, היית הגיבור על שלי".
כתבה הבת אלונה: "אבא שלי היקר, איש מיוחד עם שמחת חיים ושובבות. איש של מתן בסתר והמון רגישות, שרק מעטים מכירים ומוקירים. נזכור אותך לעד בליבנו".
מקום למילים שתרצו להקדיש. ההקדשות נשמרות במכשיר שלכם בלבד ואינן מתפרסמות באתר.
התמונה מוצגת באיכות המקור הזמינה, ללא חיתוך פנים. פתיחת התמונה בגודל המקורי · מקור: אתר יזכור