אהרון-דוד סלע ז״ל

סיפור החיים

בנם הצעיר של רות (הילדה) ומאיר. נולד ביום י' בכסלו תשי"א (19.11.1950) בקיבוץ עין הנצי"ב בעמק בית שאן. אח לנעמי, בני ואלי. אהרון-דוד גדל בבית הילדים בקיבוצו, הנמנה עם תנועת הקיבוץ הדתי. התחנך בבית הספר המשותף בקיבוץ שדה אליהו, המשרת ארבעה קיבוצים דתיים שהוקמו בסמוך זה לזה. הוטמעו בו ערכי תורה ועבודה, צניעות ושיתוף, ואפפו אותו שמחה ואהבה. היה ילד שקט, חברותי ואהוב, ששיחק רבות עם חבריו לקבוצה ובילה איתם במעיין הסמוך למקום מגוריהם. מילדות עבד בענפי המשק השונים, ובגיל שש-עשרה כבר חרש וזרע בטרקטור בשדות המשק. עם סיום לימודיו התיכוניים התגייס לצה"ל ב-1968 ושובץ בחיל ההנדסה הקרבית. נשלח ליחידה של הנדסה ימית ושירת ב"אגד הצליחה". תפקידו היה לאמן את יחידות החי"ר של צה"ל לצלוח מכשולי מים, ועיקר שירותו היה באזור נחל הקישון. עם שחרורו משירות סדיר ב-1971 התנדב לשנת שירות מטעם קיבוצו בקיבוץ מעלה גלבוע, יישוב צעיר של תנועת הקיבוץ הדתי. בהמשך למד במדרשה החקלאית ע"ש רופין בעמק חפר וחזר לעין הנצי"ב כדי לרכז את גידולי השדה (גד"ש). במסגרת שירות המילואים שלו השתתף במבצעים ובהעברת כוחות לוחמים את הירדן לצורך פעילות צבאית בצידו המזרחי. במלחמת יום הכיפורים שפרצה ב-6 באוקטובר 1973 היה בין הלוחמים שהעבירו את הצנחנים בסירות גומי לעבר הגדה המערבית של תעלת סואץ, פעולה שהכריעה את המערכה בחזית הדרום. הכיר את חגית ב-1974, כששירתה בנח"ל בקיבוצו, עין הנצי"ב. הם התחתנו ב-1975 והקימו את ביתם בקיבוץ. שם נולדו ילדיהם אסף ומרב. ב-1985 עברו לעפרה שבחבל בנימין ושם נולדו יאיר וריקי. אהרון היה איש משפחה למופת. את כל חייו הקדיש לאשתו ולארבעת ילדיהם והרעיף עליהם אהבה וחיבוק, הקשבה והערכה. תמך באשתו ועודד אותה להגשים את שאיפותיה ולהתקדם באפיק המקצועי והאישי ככל שרצתה. עם המעבר לעפרה התקבל לעבודה בחברת "בזק" כמנהל חשבונות הממונה על כספי הרווחה של העובדים. בעשרים שנות עבודתו שם פעל באחריות ובדייקנות והטביע את חותמו גם בזכות רגישותו הרבה לצורכי הפרט. היה אדם שקט, אוהב אדם וטבע, חבר מסור ונאמן, אכפתי ודבק באמת. "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו", כתב המשורר שאול טשרניחובסקי, ואהרון בנה את הקווים המרכזיים בדמותו מן העמק שבו גדל: הצניעות, הנתינה, האמונה, ראיית הטוב והבחירה בחיים של תורה, עבודה ויישוב הארץ. אהרון היה שלם עם עצמו, עם חייו ועם בחירותיו, והשלמות הזאת נטעה בו את היכולת לאהוב את החיים, את המשפחה ואת החברים. הסיפורים שסיפרו עליו חבריו לעבודה ולצבא בזמן השבעה גילו אדם נפלא עם כוח אדירים, שכל חייו ניסה להצטנע. ב-1997 חלה בסרטן עקב שירותו הצבאי הממושך בנחל הקישון. בהתמודדות שלו עם המחלה גילה כוחות נפש וחיבור עמוק לקב"ה, אמרו מכריו. כתבה אלמנתו: "בעשר השנים מאז התגלה כתם הסרטן הראשון בעורו של אהרון היו ירידות, נפילות, זמנים של גיא צלמוות. אהרון לא ויתר, נלחם והתגבר בשקט, בגבורה, מתוך ידיעה שיש להילחם בכל הכוח". בשנות המחלה סימל עבור משפחתו ועבור חבריו הרבים את הגבורה ואת הדבקות בחיים. באחד המכתבים ששלחה לו אחותו נעמי בימי חוליו היא כתבה: "בשדה הקרב מקבלים על זה צל"ש, ואני מרשה לעצמי לתת לך את הצל"ש שכל כך מגיע לך". על החודשים האחרונים בחייו, שבו נכנע גופו למחלה, כתבה אלמנתו: "אהרון קיבל את ההכרעה בגדלות רוח, בתעצומות נפש, כמי שהשלים את המלאכה, את הייעוד, את השנים שהוקצו לו לחיות בחיים מלאי משמעות ונתינה". הוא נשאר צלול ואציל עד הדקה האחרונה ונפטר בביתו בעפרה מוקף באוהביו הרבים. אהרון-דוד סלע נפטר ביום ט"ו באייר תשס"ז (3.5.2007). בן חמישים ושבע בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בעפרה. הותיר אחריו אישה, שני בנים ושתי בנות, נכדים, אחים ואחות. על מצבתו כתבו אוהביו: "סלע של שלווה ואמונה, סלע של צניעות וענווה. ראה הטוב במעשי ה' כל ימי חייו". ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל כתבה אלמנתו: "בשנים האחרונות, מאז שמזמן עברתי את הגיל שבו אהרון נפטר, אני מבינה כמה צעיר הוא היה כשנפרדתי ממנו, איזה חיים שלמים יחד החמצנו. היינו יכולים יחד לשמוח עם הילדים וכמובן עם הנכדים, לטייל, ליהנות, להתבגר, להזדקן יחד. אני מסתכלת על נכדינו גדלים והופכים להיות בוגרים. הם כמעט לא זוכרים את אהרון, והצביטה בלב על זה שאהרון לא זכה ליהנות מהם גדולה. עם זאת אהרון מלווה אותנו יום יום בכוחות שבהם התמודד עם המחלה הארורה, שבסופו של דבר הכריעה את גופו, אך לא את רוחו עד הרגע האחרון". נער מעפרה, שלמד על אהרון במיזם להכרת חללי היישוב, כתב: "לא נפלת בקרב הירואי כזה שתופס כותרות. כדרכך נתת פייט רציני בקרב ארוך ושקט במחלה הקשה שהותירה בך תקופת השירות ... אני יכול ללמוד מאישיותך שמסירות והקרבה אינן רק נכונות לצאת לקרב, אלא דרך חיים שאיתה קמים בבוקר ומתוכה פועלים בכל המישורים". אהרון מונצח ביד לנופלים בני התנועה הקיבוצית שהוקמה ביערות מנשה, סמוך למשמר העמק; בגן משחקים בעפרה, המוקדש לזכרו; ובאתר המועצה האזורית מטה בנימין. עוד הוא מונצח בספר על ילדותו בקיבוץ, "גם סבא היה ילד" מאת אלקה רצאבי; ובסידור תפילה ליום העצמאות, "אמונה בסלע", שבחלקו השני סיפורים שסיפרו עליו בני משפחה וחברים.

פרטי הנצחה

יחידה או גוף שירות

חיל רגלים

מקום מנוחה או הנצחה

עפרה

זיכרונות והקדשות

מקום למילים שתרצו להקדיש. ההקדשות נשמרות במכשיר שלכם בלבד ואינן מתפרסמות באתר.

תמונה לזיכרון

התמונה מוצגת באיכות המקור הזמינה, ללא חיתוך פנים. פתיחת התמונה בגודל המקורי · מקור: אתר יזכור