טוענים את הסיפור…
כי הזיכרון נשאר לעד.
טוענים את הסיפור…
בן מרגלית ושלמה
מקום לידה: אופקים
בנם של מרגלית ושלמה. נולד ביום י"ט באלול תשמ"ד (16.9.1984) באופקים. אח לאסתי, אודליה, אדווה, אדר, אייר ואור.
בברית המילה ניתנו לאיתמר שלושה שמות נוספים: דינר (על שם סבו מצד אביו), מרדכי (על שם סבו מצד אימו) וישראל.
איתמר גדל בעיר אופקים ובה התחנך. למד בבית הספר היסודי "אביר יעקב" ובתיכון מקיף דתי. במקביל ללימודיו היה חניך בתנועת הנוער "בני עקיבא" בעיר.
כבר בילדותו בלט איתמר ברגישותו הרבה לסובבים אותו. הוא היה הראשון להציע עזרה ולעשות כל שביכולתו כדי לסייע לזולת. הנתינה לא הייתה עבורו דבר יוצא דופן, אלא דרך חיים, ובכל אשר עשה גילה יוזמה, אכפתיות ומסירות.
לצד זאת ניחן בשמחת חיים ובחוש הומור. היה חקיין מספר אחד, סיפרו אוהביו, ואין מי שלא זוכר את קול הדונלד דאק שלו בכל מפגש חברתי. הוא היה הרפתקן ואהב אתגרים. הייתה לו יכולת מיוחדת לחבר בין אנשים, ליצור קשרים ולהעניק לכל אדם תחושת שייכות וקרבה..
לאחר סיום לימודיו בתיכון התגייס לצה"ל ושירת במשמר הגבול (מג"ב).
בתום שירותו הסדיר התגייס למשטרת ישראל, ומילא בה מגוון תפקידים. הוא שירת במרחב הנגב של המחוז הדרומי במסירות, במקצועיות ובתחושת שליחות עמוקה, והותיר חותם על חבריו לשירות ועל מפקדיו.
איתמר נישא לאתי. הם התגוררו באופקים, ובה גידלו באהבה רבה את ארבעת ילדיהם: טליה, ניתאי, אדל ואמיתי.
איתמר היה הלב הפועם של המשפחה, הדמות המאחדת והמלכדת. הוא יזם מפגשים משפחתיים, טיפח את הקשרים בין הילדים, הנכדים ובני המשפחה המורחבת, ודאג לשמור על תחושת הקרבה. בכל מפגש נהג להכין ממטעמיו האהובים, והיה תמיד הראשון לקום לרקוד, לשמח את הסובבים ולהכניס אווירה של התלהבות וחום. בנוכחותו הפך כל מפגש משפחתי לחוויה מלאת חיים, אהבה ושמחה.
בנוסף, בתחנה בה שירת התנדב להיות אחראי על פרויקט ילק"ם עם ילדים, נוער ועם אנשים בעלי צרכים מיוחדים. בכל עת הסביר את החשיבות של לשמח אותם ולתת להם מקום, במיוחד לאותם אנשים "השקופים" בחברה שלנו.
בשעות הפנאי אהב לשחק עם אחייניו וילדיו, לנגן בסקסופון ובכינור ולשתף בטיקטוק תמונות ממאכלים שהכין.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
בבוקר שמחת תורה התעורר איתמר לפנות בוקר והתארגן ליציאה לתפילה בבית הכנסת. בשעה 06:50 החלו להישמע אזעקות וקולות ירי חריג. איתמר ביקש מבני משפחתו להיכנס לממ"ד ויצא מביתו כדי לבדוק את המתרחש כשהוא בבגדי חג, כשברשותו נשקו האישי ומחסנית אחת בלבד ומבלי לדעת את סדר גודל האירוע. במהרה הבין כי עשרות מחבלים חמושים חדרו לעיר וכי מדובר במלחמה.
איתמר יצא להילחם לצד שוטרים ואזרחים שנחלצו להגן על העיר. במהלך הקרבות פעל ללא לאות להצלת חיים: הוא העניק טיפול ראשוני לאזרחים שנפגעו מירי, ביצע פעולות מצילות חיים וחילץ אנשים ממיגוניות ומבתים. תחת אש כבדה חתר למגע והגן בגופו על פצועים בזמן שמחבלים ירו לעברם.
במהלך טיפולו בפצועים, כאשר התברר שאי אפשר לפנותם באמבולנס, איתמר פינה אותם בעצמו ברכב פרטי של אחד השכנים, רכב שהיה עם חלונות מנופצים ומחוררים מכדורים, לבית החולים סורוקה בבאר שבע. לאחר מכן שב לאופקים והמשיך בלחימה ובסריקות בשטח. גם לאחר שכוחות ביטחון נוספים הגיעו לעיר התקשה איתמר לעזוב את הזירה והמשיך לפעול עד שעות הלילה המאוחרות. באותה שבת הוא הציל עשרות תושבים והרג שני מחבלים.
בחודשים שחלפו מאז אותה השבת הרבה איתמר לספר את סיפורו בפני קהלים בארץ ובעולם. סיפורו אף תועד בספרו של נפתלי חן "הגיבור מהדלת ממול". איתמר גם השיק חוברת עם סיפורו האישי "הנס שעשה לי הקדוש ברוך הוא" בעברית, אנגלית וצרפתית, אותה חילק בהרצאות ובמסע ההסברה שלו. לדבריו של איתמר, היה לו חשוב לשתף את סיפורו משלוש סיבות עיקריות: להודות לאלוהים על הנס שעבר ונותר בחיים; להשמיע את הסיפור ממקור ראשון למען יישמר לדורות הבאים; והחשוב מכול – להעלות על נס את זכרם של הנופלים.
איתמר לא נפגע פיזית במהלך השבת, אך נאלץ להתמודד עם השלכות נפשיות מורכבות וקשות. לצד תחושת הסיפוק העצומה שחש הוא נשא עימו כאב עמוק על חבריו ועל תושבי אופקים שנרצחו. המראות הקשים שאליהם נחשף והאובדן שחווה המשיכו ללוות אותו והשפיעו עליו עמוקות. כחלק ממסע ההסברה בשכונת מישור הגפן עבור קהילות מהארץ ומחו"ל, בתי ספר ואישים בכירים, הוא שב פעמים רבות לזירות הלחימה, שחזר שוב ושוב את האירועים וניסה לעבד את אשר ראה וחווה. שחזור אירועים אלה בצורה מוחשית מאוד גרם לכל המשתתפים להרגיש כאילו הם בתוך הסיפור.
הטראומה שליוותה אותו באה לידי ביטוי גם בחיי היומיום. רעשים חזקים ומצבים שהזכירו את אירועי אותו יום עוררו בו מצוקה, ולעיתים אף קולות צעקה תמימים של ילדים במהלך מפגשים משפחתיים החזירו אותו באחת אל זיכרונות הקרבות. במצבים אלו היה מסתגר בחדרו. לצד הכאב מצא איתמר נחמה וחיזוק במפגשים עם האנשים שהציל.
על גבורתו ותרומתו להגנת תושבי אופקים ולהצלת חיים במהלך אירועי שבעה באוקטובר זכה איתמר להוקרה ולהערכה רבה. בחודש אפריל 2025 קיבל את פרס יושב ראש הכנסת לאיכות חיים ובחודש ספטמבר 2025 קיבל את אות יקיר העיר אופקים. לרגל יום הולדתו הארבעים ואחד, וכאות הצדעה על פועלו, הוענקה לאיתמר דרגה בטקס המצטיינים לראש השנה תשפ״ו של מרחב הנגב.
חודשים ספורים אחרי יום הולדתו, בדצמבר 2025, הגיע איתמר לקבל טיפול רפואי כחלק מהטיפולים הרפואיים שעבר לפוסט טראומה. במהלך הטיפול לקה בדום לב פתאומי. לאחר פעולות החייאה שביצע בו הצוות הרפואי, הוא פונה לבית החולים סורוקה כשהוא מורדם ומונשם. בהמשך התברר כי כתוצאה מהאירוע נגרמה לו בצקת מוחית קשה. בימים שלאחר מכן הידרדר מצבו ובדיקות חוזרות הצביעו על החמרה נוספת במצבו. למרות המאמצים הרבים להצילו נפטר איתמר כעבור ימים אחדים.
רב-נגד איתמר אלוס (אילוז) נפל בעת מילוי תפקידו בעת המלחמה ביום י"ד בטבת תשפ"ו (3.1.2026). בן ארבעים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באופקים. הותיר אחריו אישה, שתי בנות ושני בנים, הורים, אח וארבע אחיות.
על מצבתו כתבו אוהביו: "איש חסד ושמחה שנגע בכל אדם, בעל ואבא אוהב, גיבור ישראל".
למרות ההוקרה הרבה שלה זכה, איתמר מעולם לא ראה בעצמו גיבור, אלא אדם שפעל מתוך תחושת שליחות ואמונה. ספדה בתו טליה: "אבא יקר שלי, אני באמת רוצה להגיד לך שאתה היית הלב שלי, ואתה תמיד תישאר הלב הכי גדול שלי. בן אדם לא יכול לחיות בלי הלב שלו. אבא אתה גיבור ישראל. נלחמת בעוז רוח, חיסלת מחבלים והצלת רבים. ידעת שהקרב הזה פגע בך. תמיד אמרת 'יש פצועים שרואים את הפציעה שלהם'. ואצלך הפציעה הייתה קשה מאוד, בלב שלך. פציעה בנפש שלא כולם מצליחים לראות אותה. ובסוף הלב שלך לא עמד בזה ...
אני כל כך אוהבת אותך אבא ואני לא אפסיק לאהוב אותך ... אבא שלי איתי גם אם הוא לא איתי פיזית. אני חושבת שמרוב שהוא היה צדיק והוא עשה את התיקון שלו בעולם הזה באמת עשה רק טוב. ביום שבת שבעה באוקטובר אתה היית מהראשונים לצאת מהבית באופקים עם אקדח ומחסנית בלבד. והמשימה שלך הייתה להציל כמה שיותר. אבא אתה נלחמת כמו אריה והגנת בגופך על רבים. הרגת מחבלים וקידשת שם שמיים ברבים. מאז ועד היום המעשים שלך לא עזבו אותך ...
‏אבא אני אוהבת אותך, אני לא אפסיק להפיץ את מי שהיית. אני אמשיך להיות שמחה כי היית בן אדם שמח שאוהב לשמח אנשים וגם אני אוהבת לשמח אנשים. באמת היינו דומים, אז אני אפיץ את האור שאתה הפצת. אתה הלב הכי גדול שלי ...
אני רק רוצה להגיד לכולם תודה רבה שבאתם. אבל מפה אני רוצה שתצאו עם תכונה אחת שאתם לוקחים לחיים שאבא שלי עשה. תפיצו את זה כי יש הרבה מה ללמוד מאבא שלי. אבא תודה רבה לך על כל השנים שהיית איתי. זכיתי באבא הכי טוב בעולם ... אז אבוש, הלב שלי, תודה על הכול ואני אוהבת אותך. תודה עליך".
ספד בנו ניתאי: "איך אפשר לדבר עליך בלשון עבר? היית האבא הכי טוב בעולם. אתה לימדת אותי מהי דרך ארץ, מהי אהבת המולדת, מהי הקרבה. בשבעה באוקטובר הקרבת את עצמך, את הנפש שלך, את הלב שלך. אני אוהב אותך. אתה באמת בן אדם של נתינה. קודם כול ראית את האחר ואחר כך אותך. אני אוהב אותך אבא, ואני אמשיך להיות שמח גם כשקשה, כי אתה היית בן אדם שמח והיית רוצה שגם אני אמשיך להיות שמח ...
אתה תמיד תהיה בלב שלי. אבא, תודה לך על שלוש-עשרה שנים של שמחה, של חוויות. אבא, אוהב אותך ואני מודה לאלוקים שזכיתי באבא כל כך טוב, באבא הכי טוב שאני יכול לבקש. תודה לכולם שהגעתם לכבד את אבא שלי היקר. אבא תודה, תודה על הכול, תודה עליך".
אחותו הבכורה אסתי ספדה: "אני עדיין לא מאמינה ולא מעכלת שאנחנו עומדים פה ואתה שוכב שם. ביום ראשון שעבר דיברנו בשיחת וידאו בוואטסאפ, אמרת שתבוא אליי כי אתה פה בעדי נגב. שעתיים אחרי והסיוט שלנו התחיל. בזמן הזה הגיעו המון אנשים מכל הקצוות, סיפרו על החסדים שלך, כמה שאתה מצחיק.. וקיווינו ממש קיווינו שיהיה נס מעל הטבע ואתה תתעורר! תמשיך לספר על הניסים ולשבח את השם. אבל אלה חשבונות שמיים ואלוקים החליט שהוא רוצה אותך לידו.
איתמר היה ועדיין אדם וחבר אהוב על הבריות. האח הכי מקרב ותומך שיש. את כל הילדות, כל הבגרות וכל ההורות שלנו עברנו יחד. איתמר, אתה הדוד הגיבור של כל האחיינים. תמיד כיבדת את ההורים שלנו והיית זמין בשביל כל אדם בעולם. עכשיו זה התור שלנו".
אחיו הצעיר אור ספד: "אחי, האח היחיד שהיה לי. הלב והשכל מסרבים להבין את הבשורה הקשה הזאת. זה לא נתפס ולא הגיוני לדבר עליך בלשון עבר. אתה אחי הגיבור. עשית כל כך הרבה חסדים וכל רגע שעובר אני שומע מאנשים כמה עזרת להם, כמה עשית בשבילם, בשביל כולם. היום בשבוע שכל כך אהבת היה שבת. כל שבת היית מגיע לתפילות עם השקית הצהובה שלך. עם כל המטעמים שרק אתה היית יודע להכין. הטעם של ה'אדם חוט' לא יוצא לי מהראש.
השבוע האחרון היה סיוט מתמשך. לא עזבתי אותך לרגע. גם ברגע האחרון שלך, אני הייתי איתך. ואני אוהב אותך. אני מצטער אם עשיתי משהו רע, אם פגעתי בך. תשמור עלינו, תשמור עלינו יחד עם אייר (האחות הקטנה שלנו)".
לזכרו נפתחה באופקים חנות יד שנייה בשם "דרך המידות". שם החנות מסמל את המידות הטובות של איתמר, את הדרך שלו בעולם, את הכבוד לאחר, את אהבת החינם ואת האור שהפיץ סביבו.
עדותו של איתמר על אירועי 7 באוקטובר מובאת באתר "עדות" – https://www.edut710.org/testimonies/itamar-alus-ofakim
החוברת האישית "הנס שעשה לי אלוקים" בשפה העברית –
https://drive.google.com/file/d/1jiLwgneChLBwOTtTFtBVsqNuNS-_DVqN/view?usp=drivesdk
לזכרו הוקם עמוד באינסטגרם, "remember_itamar_alos".
לזכרו הוקם דף הנצחה עם סיפור חייו, ציר זמן ואפשרות לשתף זיכרונות:
https://app.edenqr.co.il/653621848d95f4cb9d92c0671dda57b5:9929f9a5eadf51e93d8cc41a84bdce:a7c8e08abdc15fa08b3deebcbc600f7b?section=1
איתמר מונצח באתר המשטרה ובאנדרטה שבמכללת השוטרים בבית שמש.
מקום למילים שתרצו להקדיש. ההקדשות נשמרות במכשיר שלכם בלבד ואינן מתפרסמות באתר.
התמונה מוצגת באיכות המקור הזמינה, ללא חיתוך פנים. פתיחת התמונה בגודל המקורי · מקור: אתר יזכור