טוענים את הסיפור…
כי הזיכרון נשאר לעד.
טוענים את הסיפור…
בת אתי יעל וראובן
מקום לידה: ירושלים
בתם של אתי יעל וראובן. נולדה ביום כ' באייר תשס"ד (11.5.2004) בירושלים. אחות קטנה לשיראל ומעיין.
יובל גדלה בירושלים והתחנכה בעיר - בבית הספר הממלכתי-משלב "אריאל" ובחטיבת הביניים והתיכון "מקיף גילה", שם למדה במגמת תיאטרון.
לאחר סיום לימודיה היא עבדה בעבודות זמניות עד לגיוסה לצה"ל.
בצבא שירתה כסמלת במשטרה הצבאית בבית ליד. השירות בצבא היה משמעותי עבורה והיא הייתה מסורה לחיילים שבטיפולה.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס מרצועת עזה במתקפת פתע על ישראל. בבוקר זה החלה מלחמה.
יובל המשיכה בשירותה המסור בימי המלחמה.
לאחר שחרורה משירותה הסדיר בצה"ל, שירתה בסבבי מילואים במהלך המלחמה מתוך תחושת שליחות.
יובל אהבה את החיים ומיצתה כל רגע בהם בשמחת החיים שאפיינה אותה. החברוּת הייתה עבורה ערך עליון. היא הייתה מוקפת בחברים, ליכדה אותם, דאגה להם וראתה אחרים לפני שראתה את עצמה.
היא אהבה מוזיקה, טיולים ובילויים, חלמה להיות אדריכלית ונרשמה ללימודי אדריכלות ועיצוב פנים.
ביום 7.4.2025 יובל התגייסה למילואים במסגרת המשטרה הצבאית. בכניסה לבסיס הצבאי ענתות, שאליו הגיעה לצורך תפקידה, פגעה בה משאית. היא הובהלה במצב אנוש לבית החולים הדסה עין כרם בירושלים, שם נאבקה על חייה במשך שבועיים.
סמל-ראשון יובל חקשור נפלה בעת שירותה במהלך המלחמה ביום כ"ב בניסן תשפ"ה (20.4.2025). בת עשרים בנופלה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותירה אחריה הורים ושתי אחיות.
ספדה לה אימה: "ביבה שלי, לפני עשרים שנה קיבלתי מתנה - ילדה של אהבה, ילדה שיודעת ליהנות מכל רגע ורגע ולגרום אושר לכולם... ילדה שלי, כבר אין מי שתגיד לי 'מאמו, מה שלומך?', 'מאמו, סעי לאט. תתקשרי כשאת מגיעה'. ילדה שלי, השארת חותם על כולם וחור ענקי שאי אפשר למלא. אוהבת אותך, חיים שלי. מתגעגעת עד שכואב לי בעצמות ובנשמה".
אביה ספד לה: "יובל, ילדה יקרה שלי, ילדה של אבא. בתקופה האחרונה, דרך הסיפורים של אנשים, גיליתי בך צדדים חדשים - מנהיגות, איתנות ועוצמות. אני גאה להיות אבא שלך. היית הילדה הקטנה שלי. פינקתי אותך ועשיתי הכול שלא יחסר לך דבר. את תישארי בליבי עד יומי האחרון. אני אוהב אותך, ילדה שלי".
כתבה אחותה שיראל: "ביבילו שלי, עברו שבועיים מהיום שקברנו אותך וזה קצת מוזר לי כי השיחות בינינו ממשיכות, רק שהפעם את לא עונה ומתווכחת, והחוויות שאנחנו צוברות ממשיכות, רק שהפעם את לא פה פיזית במקום אלא רק ברוח שלך... כל עוד אני נושמת, את בכל נשימה שלי".
אחותה מעיין כתבה: "אהבת חיי, מלכה שלי, את הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. גם אם מחזירים אותי אחורה ואני יודעת שנחווה את זה, אני לא מוותרת על אף שנייה איתך, על אף חיוך יפה שלך ומבט מהעיניים הירוקות היפות שלך".
מקום למילים שתרצו להקדיש. ההקדשות נשמרות במכשיר שלכם בלבד ואינן מתפרסמות באתר.
התמונה מוצגת באיכות המקור הזמינה, ללא חיתוך פנים. פתיחת התמונה בגודל המקורי · מקור: אתר יזכור