טוענים את הסיפור…
כי הזיכרון נשאר לעד.
טוענים את הסיפור…
בת אביבה אדריאנה וצבי
מקום לידה: עין חרוד (מאוחד)
בתם של אביבה וצבי (צביקי). נולדה ביום ט"ז בסיוון תש"ם (31.5.1980) בקיבוץ עין חרוד מאוחד. ילדה שנייה במשפחה. אחות לאלון ומעין. תמר גדלה והתחנכה בעין חרוד מאוחד שלמרגלות הגלבוע, דור רביעי למייסדי הקיבוץ. ילדה חייכנית, חברותית ומלאת שמחת חיים. מהוריה ינקה ערכים של עזרה לזולת, אהבת האדם והארץ. עד כיתה ו' למדה במערכת החינוך של הקיבוץ ובהמשך בבית הספר הרב-תחומי "עמל עמק חרוד". תמר הייתה נערה שהציבה לעצמה מטרות ופעלה בנחישות להגשימן. היא התגברה על כל האתגרים בדרך וסיימה בהצלחה את לימודי התיכון. בת מסורה להוריה ואחות אוהבת ותומכת. תמר הפיצה אור ושמחה בבית. היא צחקה צחוק מתגלגל מחוש ההומור של אחיה אלון, ועם אחותה מעין בילתה בכל הזדמנות. גם עם בני המשפחה המורחבת שמרה על קשר חם. תמיד מחבקת, מסבירת פנים, נכונה לעזור, דואגת ומתעניינת. בסיום לימודיה בחרה להתנדב לשנת שירות בפנימיית "אהבה", כפר ילדים ונוער בקריית ביאליק. בפנימייה טיפלה במסירות בילדים שהגיעו ממשפחות מצוקה. חבריה תיארו נערה מלאת רגישות ובגרות שידעה להתמודד עם מצבים מורכבים. ביום 24.10.1999 התגייסה לצה"ל ושירתה כחובשת. לאחר שסיימה קורס חובשות שובצה ב"חוות השומר", בסיס טירונות. בהמשך הפכה לחובשת פלוגתית של מחלקת בנים, יצאה איתם לשטח ולמסעות וידעה להגיע לליבם. תמר אהבה את התפקיד, רכשה ידע רב והייתה גאה בתרומתה. כשהשתחררה, חזרה לקיבוץ והשתלבה בעבודה ובחברה. במשך שנה ניהלה את צוות המטבח, אהבה את עבודת הבישול והייתה אחראית על המתנדבים והכנת האוכל. לאחר מכן עברה לתחום החינוך ועבדה עם נערים ונערות בשכבות ז'-ט'. תמר למדה תואר ראשון בסוציולוגיה ארגונית ב"מכללה האקדמית עמק יזרעאל" ותואר שני בייעוץ ארגוני ב"אוניברסיטת חיפה". בשנת 2007 עזבה את הקיבוץ. לאחר תקופה קצרה של עבודה במגזר האזרחי החליטה לחזור לצבא ולשמש יועצת ארגונית. בשנת 2011 התגייסה לשירות קבע ועברה קורס קצינים בבה"ד 1 כתף אל כתף עם חיילים שהיו צעירים ממנה בעשר שנים. אחרי הקורס החלה לשרת כיועצת ארגונית. תמר זכתה להערכה רבה, הצטיינה בתפקידה ואהבה את עבודתה מאוד. היא ייעצה למפקדים בכירים ביחידות שונות בצבא מזרוע היבשה, אגף המודיעין, הפרקליטות הצבאית ועד פיקוד העורף והובילה תהליכים ארגוניים. מפקדיה סיפרו על קצינה מקצועית ומסורה שהציבה סטנדרטים גבוהים, ידעה להנחות ולכוון ונתנה נקודת מבט שונה. לצד כל האתגרים המבצעיים היה חשוב לה לקדם את פיתוח המפקדים, מבכיר ועד זוטר. לאורך הקריירה בתחום מדעי ההתנהגות ביצעה תפקידים מורכבים, רגישים ותובעניים והצטיינה בתכנון מוקפד, בחשיבה אסטרטגית. בלטה בנוכחות שלא ניתן להתעלם ממנה. תמר השכילה לשים לב לפרטים הקטנים, להבין את המערכת הצבאית, אבל לא פחות חשוב - להבין את האנשים בתוכה. ביום 20.8.2019 נולד בנה עומרי. תמר הייתה אם מסורה ואוהבת, מאושרת מכל חיוך ותנועה של בנה התינוק. היא גידלה אותו באהבה רבה, דאגה לו, לימדה אותו דרך ארץ, שפה יפה, כיבוד הזולת ואהבת אדם. כאם יחידנית ניצבה בפני אתגרים רבים אך נהנתה מכל רגע. אישה רחבת לב, מלאת נתינה, חברה טובה ונאמנה. תמר לא פחדה להגיד את שעל ליבה, ביטאה עצמה בבהירות ובביטחון אבל גם ידעה להקשיב. מעבר לדומיננטיות ולחדות המחשבה, ניחנה ברגישות, בהבנה, באמפתיה ובנכונות לתת מעצמה ללא גבול. בשעות הפנאי אהבה לבשל, לשיר ולבלות עם בני משפחה וחברים. תמר חלתה במחלה אוטואימונית. היא נאבקה בגבורה במחלה, התאשפזה לעיתים קרובות, הצניעה קושי וכאב והמשיכה להיאחז בחיים ככל יכולתה. בשנת 2023 חזרה עם בנה לקיבוץ עין חרוד מאוחד ולחיק משפחתה ובנתה בו בית. היא הספיקה ליהנות ממנו תקופה קצרה אך המחלה הכריעה אותה. רב-סרן תמר שמעוני נפלה בעת שירותה ביום כ"א בשבט תשפ"ה (19.2.2025). בת ארבעים וארבע בנופלה. הובאה למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בעין חרוד מאוחד. הותירה אחריה בן, הורים, אח ואחות. אביה ספד: "תמרי אהובה שלי, כל כך מתגעגעים אלייך. כל מסע חייך חולף לי בראש ואיני מבין איך הוא נגדע כל כך מוקדם... אהובה שלי, קיווינו ופיללנו שתימצא הדרך להבראתך ולהחלמתך. כל כך רצינו לראות אותך ממשיכה להתפתח בצד המקצועי. כל כך רצינו לראות אותך ממשיכה לגדל ולאהוב את עומריקי שלך. כל כך רצינו לחיות לידכם וליהנות מכם, אך המחלה הכריעה אותך ובאופן כל כך לא צפוי. מבטיחים לך לדאוג ולשמור על עומרי, ואנחנו יודעים שאת משגיחה ושומרת שם מלמעלה. אוהב ומתגעגע, אבא". אחיה אלון כתב: "אני חושב כמעט כל יום להרים לך טלפון או לכתוב לך משהו ונעצר... אבל בראש אני ממשיך לשוחח איתך ולראות אותך כל הזמן. 'אז מה העניינים?', את שואלת. האמת שלא משהו, אנחנו כואבים וממש עצובים. מנסים להיות יחד, לשמור אחד על השני ולהבין מה קורה הלאה... אני בוחר להמשיך לדמיין, להמשיך לחיות אותך ואיתך. את תהיי איתנו בכל רגע גדול, בכל יומולדת ובכל אירוע משפחתי. את תהיי איתנו בכל רגע קטן, בכל יום ובכל שעה. נמשיך לשתף אותך, להתייעץ איתך ולדבר איתך. הדמיון חי ומוחשי אבל חמקמק... נמשיך לרדוף אחריו תמיד. אוהבים אותך ומתגעגעים, אלון". בני משפחתה של תמר הפיקו אלבום זיכרון, המאגד את סיפור חייה במילים ובתמונות לצד דברי פרידה מאוהביה.
מקום למילים שתרצו להקדיש. ההקדשות נשמרות במכשיר שלכם בלבד ואינן מתפרסמות באתר.
התמונה מוצגת באיכות המקור הזמינה, ללא חיתוך פנים. פתיחת התמונה בגודל המקורי · מקור: אתר יזכור