טוענים את הסיפור…
כי הזיכרון נשאר לעד.
טוענים את הסיפור…
בן הדס ומוחמד
בנם של הדס ומוחמד. נולד ביום 12.1.2002 ביישוב הבדואי אל הואשלה, המשתייך למועצה האזורית נווה מדבר בנגב.
מוסא גדל והתחנך באל הואשלה, למד בבית ספר יסודי ובתיכון בכפר.
אחרי שעות הלימודים נהנה לעסוק בספורט ובעיקר אהב לשחק כדורגל עם חבריו.
מגיל צעיר גילה תכונות אבהיות, היה קשוב מאוד לאחיו הקטנים ותמיד עזר להם בכול. "היה אפשר לסמוך עליו", סיפר אביו, מוחמד, "גם כשאחד האחים היה חולה ואני הייתי בעבודה, כשמוסא היה בבית לא הייתי דואג. הייתי מתקשר אליו והוא היה אומר לי: 'אני אקח אותו לרופא'".
עם סיום לימודיו בתיכון התגייס לצה"ל, שובץ במרכז ההובלה של חיל הלוגיסטיקה ושימש כנהג. הוא אהב את השירות והיה מחובר מאוד לחברים ששירתו לצידו.
אחרי השחרור, עבד כמאבטח במפעל.
את אשתו, דועא, הכיר מוסא עוד כנער, כשלמדו יחד בבית הספר. ב-18.12.2021, בעודו חייל בשירות סדיר, השניים נישאו. הם אהבו זה את זו בכל ליבם וחלמו להקים יחד משפחה. כשגילו שדועא בהריון ונושאת ברחמה בן, היה מוסא נרגש ומאושר עד מאוד. כשנולד, קיבל הבן את השם מוחמד, על שם אביו של מוסא.
מוסא היה בעל אוהב ואבא מסור וגאה, ששם את משפחתו בראש סדר העדיפויות. הוא כיבד מאוד את ההורים, הדודים, הסבים והסבתות שלו, ודאג תמיד למבוגרים ממנו. בעיקר אהב להביא עוגות ופינוקים לסבתו ולשבת לבלות איתה.
קרוביו מספרים שהיה ה"דבק" שחיבר את המשפחה, ידע להכניס הומור וקלילות לכל סיטואציה ולהרים את האווירה, ובכך סייע לא פעם להרגיע ריבים וויכוחים. הוא היה אהוב מאוד במשפחה וזכה להערכה ולאהבה רבה בכל מעגל חברתי ומקצועי שאליו השתייך.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
עם פרוץ המתקפה, התנדב מוסא לשירות מילואים. בתחילה, הוביל ציוד כבד לכוחות שלחמו בשטח רצועת עזה. בהמשך, עבר לזירה הצפונית, אליה התרחבה הלחימה מיומה הראשון, והוביל טנקים וציוד כבד לכוחות שלחמו בגבול הצפון ובשטח לבנון.
במהלך הלחימה, גילו מוסא ודועא כי דועא בהריון שני. כשהבינו שהם מצפים לבת, בחר עבורה מוסא את השם – מלק.
ביום חמישי, 1.2.2024, יצא מוסא לחופשה קצרה מהצבא. הוא התבקש להתייצב ביום ראשון למשימה מבצעית בדרום, וכדי להימנע מהפקקים של יום ראשון ולא להסתכן באיחור, החליט לנסוע כבר בשבת בערב.
בשבת בערב יצא לכיוון הבסיס עם בן משפחה שהתנדב להסיע אותו. בדרך, עצרו בתחנת דלק בדימונה ואספו אדם נוסף. בהמשך הנסיעה, עברו השלושה תאונת דרכים קשה. הרכב נפגע בחלקו האחורי ומוסא נהרג במקום. הנהג והנוסע הנוסף ניצלו.
סמל ראשון מוסא הואשלה נפל בעת שירותו במהלך המלחמה ביום 3.2.2024. בן עשרים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין ביישוב אבו קורינאת. הותיר אחריו אישה ובן, הורים, אחים ואחיות.
חמישה חודשים לאחר נפילתו ילדה דועא את בתם - מלק.
מוסא מונצח באתר ההנצחה של העמותה לקידום חיילים וקצינים משוחררים בני הקהילה הבדואית, ובאנדרטה לחללי חיל הלוגיסטיקה שבתל חדיד, ממזרח לכביש 444 ומצפון למחלף בן שמן.
מקום למילים שתרצו להקדיש. ההקדשות נשמרות במכשיר שלכם בלבד ואינן מתפרסמות באתר.
התמונה מוצגת באיכות המקור הזמינה, ללא חיתוך פנים. פתיחת התמונה בגודל המקורי · מקור: אתר יזכור