טוענים את הסיפור…
כי הזיכרון נשאר לעד.
טוענים את הסיפור…
בן חיה ומתתיהו משה
מקום לידה: רמת גן
בנם היחיד של חיה ומתי (מתתיהו משה). נולד ביום כ' באייר תשל"ב (4.5.1972). בירושלים.
זאב (זאביק) גדל בשכונת קריית היובל בירושלים ולמד בבית הספר היסודי "ארגנטינה" ובתיכון "זיו". מגיל צעיר קרא ספרים רבים והתבלט ביכולות ביטוי ולמידה מרשימות שהביאו אותו להישגים לימודיים וחברתיים, בזכותם זכה להוקרה ולפרסי הצטיינות רבים. את יכולותיו רתם לטובת חבריו הרבים, שלהם סייע בלימודים. כמו כן נודע בכישורי המנהיגות שלו, שהתבטאו בפעילותו במועצות התלמידים בבתי הספר שבהם למד.
לאחר סיום לימודיו התיכוניים, זאב התגייס לצבא ושירת בחיל המודיעין ביחידת 8200. במהלך שירותו הסדיר עבר קורס קצינים, הוסמך כקצין ושירת כמפקד בלון תצפית.
אחרי שסיים את שירותו הסדיר, הוא המשיך לשרת בשירות קבע והשתחרר בדרגת סרן. במילואים שירת ביחידת הצנזורה, ובמהלך השנים התקדם לדרגת סגן-אלוף.
זאב השלים באוניברסיטת תל אביב תואר ראשון בכלכלה ותואר נוסף במשפטים, וכן תואר שני במשפטים.
במהלך לימודי המשפטים הוא הכיר את דקלה והשניים הפכו לזוג. כעבור כמה שנים הם נישאו ונולדו להם בתם עלמה ובנם עילאי. זאב היה אבא ובן זוג אוהב ומסור. בנו סיפר שהיה "הבעל הכי עוזר, תומך, משמח, מרגש וטוב שדקלה יכלה לקבל".
גם בתחום המקצועי באו לידי ביטוי כישרונותיו של זאב. הוא נמנה עם מייסדי האתר הכלכלי "דה מרקר" וכיהן שם בכמה תפקידים ובהם מנהל האתר וסמנכ"ל תוכן. סיפרה עמיתה שלו משם: "'נחכה שזאבי יגיע' הוא משפט שנאמר על בסיס יומי ב'דה מרקר' כי הוא היה פותר הבעיות, הרגיש, החכם, המקצועי שידע להוציא מכולנו את הטוב שבנו ולכבות הרבה שריפות".
בהמשך, זאב כיהן בתפקידי ניהול בכירים נוספים בגופים מובילים כגון סמנכ"ל תוכן באתר MSN מבית "מיקרוסופט", סמנכ"ל שיווק בקבוצת "דפי זהב" ומייסד ומנכ"ל חברת הסטארט-אפ VocaVu.
כמו כן, הוא שימש כיועץ למשרד הביטחון וליחידת הצנזורה והיה מעורב בפרויקטים ביטחוניים מסווגים בעלי תרומה משמעותית לביטחון המדינה. "אדם ערכי בצורה יוצאת דופן", סיפר חברו.
היה לזאב ידע עצום ורב-תחומי בנושאים מגוונים כגון: היסטוריה, כלכלה, ביטחון ישראל, ניהול, שיווק, יזמות ועוד. יכולותיו האנליטיות והוורבליות הגבוהות הביאו אותו להישגים בכל נושא שבו עסק והוא נודע כאדם ש"כל מה שנוגע בו הופך לזהב".
המוטו שליווה את זאב בחייו היה: "את השמחות צריך לזמן, הצרות כבר יגיעו מעצמן".
ואכן, הוא חגג את החיים ואהב לבלות, לטייל בארץ ובחו"ל וליהנות מחופשות סקי עם משפחתו ועם חבריו. כחובב קולינריה מושבע, הִרבה לבשל ולפקוד מסעדות, סיורי אוכל וטעימות בשווקים. אהבה נוספת שלו הייתה התרבות הישראלית בכלל והמוזיקה הישראלית בפרט. בין המוזיקאים האהובים עליו היו חווה אלברשטיין, מתי כספי, חנן יובל, דורית ראובני ועוד.
מצויד בקסם אישי, ביצירתיות, בנדיבות ובציניות עטופה ברגישות-על, זאב טיפח מעגל רחב של חברים ומכרים מכל תחנות חייו. אחד מהם תיאר אותו כ"אדם עם לב ענק ונשמה טובה שמקשיב וקשוב לכולם. אהב את מדינת ישראל בכל ליבו ונשמתו ודמות מופת לכל עמיתיו. על שכמותך נאמר מלח הארץ".
חבר אחר סיפר שזאב "נרתם לעזור לכולם, ובעיקר לאלו שלולא עזרתו היו נרמסים על ידי חזקים מהם".
חבר נוסף כתב על האופטימיות שייחדה אותו "גם במצבים לא פשוטים של מחלה קשה ומרה וכאבים בלתי נסבלים", ועל כך שכיבד כל אחד ואחת ללא הבדל של אמונה או דת.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
ביום 10.10.2023 זאב התגייס למילואים ושירת בחיל המודיעין.
סגן-אלוף זאב גרובר נפל בעת שירותו במהלך המלחמה ביום כ"ד בשבט תשפ"ד (3.2.2024). בן חמישים ואחת בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין "מנוחה נכונה" בראשון לציון. הותיר אחריו אישה, בת ובן.
ספדה רעייתו: "זאביק, היה לך מוטו בחיים שאמרת אותו שוב ושוב בכל הזדמנות: 'את השמחות צריך לזמן, הצרות באות מעצמן'.
ייאמר לזכותך שיישמת בדבקות את המוטו הזה בכל יום ויום מחייך. נסיעות לחו"ל, חופשות סקי, הצגות, מופעים, מסעדות... לפעמים היה לי קשה לעמוד בקצב שלך וביקשתי שתרגיע.... ואתה היית צוחק עלי שאני 'זקנה'. אפילו ממש לפני כמה ימים בבית, בעודך ממתין על קו הטלפון כדי לבטל איזה מופע – אמרת לי 'וואו, דקלה (תמיד דקלה במלעיל) – אני רק חושב כמה הצגות ומופעים יש לנו להשלים אחרי שאחלים!'
כבר מילדות הלכת כנגד הזרם וכנגד כל הסיכויים. פרצת כל תקרת זכוכית שעמדה בפניך ותמיד התבלטת בכל מקום אליו הגעת. בבית הספר, בצבא, באוניברסיטה ובעולם העבודה. תמיד פרצת גבולות באומץ. ואף פעם לא בנתיב הרגיל.
נפגשנו לראשונה אי שם בשנת 1999 על ספסלי הפקולטה למשפטים, בקורס דיני תאגידים. תוך זמן קצר עברנו לגור יחד וכבר ידענו ש'זה זה'. בנינו משפחה מקסימה ותמיד התגאינו בדרך שעשינו יחד ואיך בנינו את עצמנו במו ידינו. קשה לסכם כמעט 25 שנות זוגיות בקצרה...
היית כל כך משפחתי ואוהב. היית אבא נפלא לילדינו עלמה ועילאי והערכים שהטמעת בהם יישארו לתמיד. היית לי בן זוג תומך ומפרגן. בן מסור להוריו שטיפלת וסעדת אותם שנים. חתן, גיס ודוד מדהים.
גם לאחר שניחתה עלינו המכה הנוראית – כמו שהגדרת אותה 'ה-7 באוקטובר הפרטי שלי' – נשארת אופטימי והאמנת שננצח. אפילו בימים האחרונים בבית דיברנו על זה. אחרי אחת הפגישות שלך עם הפרופסור שטיפל בך במסירות – אמרת שקבעתם שאחרי שתחלים אתה תיסע איתו לכנסים בחו"ל, הוא ינאם ואתה תרקוד לידו כהוכחה להצלחת הטיפולים.
הלכנו לכל המומחים, לא חסכנו בדבר, ואין אבן שלא הפכנו. עטפנו אותך כל המשפחה והחברים באהבה רבה ובטיפול מסור בכל דרך עד הרגע האחרון. אתה עשית וכולנו עשינו הכול, הכול, כדי לנצח.
אנחנו מתנחמים בכך שברגעיך האחרונים לא סבלת. ושהלכת בשלווה וברוגע ובידיעה שאתה עטוף באהבה עד הרגע האחרון.
זאביק, היית ניצוץ ייחודי וחד פעמי. אוהבים אותך כולם. ובנימה אישית זאביק, אני מתגעגעת אליך מאד ותמיד אוהב אותך".
ביום השנה הראשון לנפילתו ספד לו בנו עילאי: "בשבילי שנה זה זמן שבו ילד בכיתה ח' בזמן מלחמה עם שני הורים בריאים הופך לילד שרק התחיל תיכון, חצי יתום, בלי הורה שאפילו לא הספיק לראות את הציונים שלו בכיתה ח'... שנה היא הזמן מאז שהלכת בפתאומיות ולא חזרת לעולם... מאז שהלכת נהיית לי חסר בכל דבר קטן - בארוחת ערב משפחתית, בשיחות על החיים, בחיוך שלך שהיה עושה לי סדר בכל בלגן. אבא, אני מתגעגע אליך כל יום. מתגעגע לחיבוקים שלך, לקול שלך, לעצה שתמיד ידעת לתת בדיוק ברגע הנכון...
תודה שהיית אבא מדהים. תודה שהשארת בי כל כך הרבה טוב... אבוש, אני מבטיח להמשיך קדימה, לקחת את כל מה שלימדת אותי ולהשתמש בו כדי לבנות את החיים שלי בדיוק כמו שתמיד רצית. אני אמשיך להיות שם בשביל המשפחה שלנו, לתמוך באימא, לנסות להיות אח טוב לעלמה ולהוכיח שאני הילד שלך, הילד שתמיד האמנת בו.
אני יודע שאתה ממשיך ללוות אותי בדרכך בכל צעד שאני הולך. לפעמים נדמה לי שאני שומע את הקול שלך בלב שלי אומר לי 'אני פה' וזה מה שנותן לי את הכוח להמשיך גם כשקשה...
היית מרכז החיים שלי, מקור הכוח, האדם שתמיד סמכתי עליו שיידע את התשובה הנכונה לכל שאלה ואת הדרך הנכונה להתמודד עם כל קושי. אתה כל כך חסר לי בכל רגע - כשאני חוזר הביתה ואני לא רואה אותך, כשאני רוצה לשמוע את הקול שלך עוד פעם ואני לא מצליח, וכשאני זקוק לעצה ואין אף אחד שיכול לעזור לי כמוך... אני מתגעגע לצחוק שלך, לשיחות הארוכות שלנו, לחיבוקים שהרגישו כמו מקום בטוח שאין שני לו. אתה היית לא רק אבא, גם מורה שהסתכלתי עליו בהערצה בלי סוף... אני אעשה כל שביכולתי להיות האדם שהיית גאה בו. יהי זכרך ברוך".
עילאי כתב והלחין שיר געגועים לאביו - "זאב יקר שלי". השיר זמין באתר "יוטיוב": https://www.youtube.com/watch?v=ZMN93bZ6ZzM
זאב מונצח באתר ההנצחה של קהילת המודיעין בגלילות ובאתר האינטרנט של המרכז למורשת המודיעין.
מקום למילים שתרצו להקדיש. ההקדשות נשמרות במכשיר שלכם בלבד ואינן מתפרסמות באתר.
התמונה מוצגת באיכות המקור הזמינה, ללא חיתוך פנים. פתיחת התמונה בגודל המקורי · מקור: אתר יזכור