טוענים את הסיפור…
כי הזיכרון נשאר לעד.
טוענים את הסיפור…
בן אלגריה ודוד
מקום לידה: אופקים
בנם של אלגריה ודוד. נולד ביום כ"ג בחשוון תשמ"ז (25.11.1986) בבאר שבע. ילד שלישי במשפחה, אח לאיריס, אברהם, רויטל, לוסי, משה, שלומי וזיזל. אהרון (אורי) גדל בבאר שבע, ילד חכם ודומיננטי במשפחה. החל את לימודיו בבית ספר יסודי בעיר. כשמשפחתו עברה לאופקים, עבר ללמוד בבית ספר תלמוד תורה "תורה לשמה", ולאחר מכן למד בישיבה הקטנה "הדרת תורה" בעירו. בתיכון למד בישיבה הגדולה "דעת חיים" בירושלים ובסיום התקופה למד בישיבה בבני ברק. בשנת 2008 נישא לשרה, ואת ביתם הקימו באופקים. לאחר נישואיו למד כאברך בכולל. ביום 16.9.2008 התגייס לצה"ל ושובץ בתפקיד רכז כוורת (תפעול השק"ם היחידתי). בהמשך השירות התקדם לתפקיד נגד משמעת. בתום שירות החובה המשיך בתחושת שליחות לשירות קבע בחיל הטכנולוגיה והאחזקה במגוון תפקידים – ממונה בטיחות, קצין רכב ובוחן כלי רכב במחוז הדרום של פיקוד העורף בבסיס "אורים" שבמערב הנגב. אהרון, נגד מקצועי, יסודי ושאפתן, היה הראשון להתנדב, בלט לטובה בכל משימה ותחום עיסוק, לא התפשר על איכות הביצוע, אהב את השירות ואת התפקיד, שאב מהם סיפוק רב וחש מחויבות עמוקה לצה"ל. "הלב של הבסיס", נכתב עליו. כמפקד שהוא גם מחנך, הפגין אכפתיות כלפי פקודיו, דאג לשלומם ולרווחתם, עמד לימינם ודיבר איתם בגובה העיניים. הוא עשה עבורם מעל ומעבר לנדרש ממנו כדי שיהיה להם טוב, למשל הסיע אותם לבסיס או הביתה כשנזקקו לכך, צחק והתבדח איתם. הם אהבו אותו, העריכו אותו וראו בו דמות אב. לו ולרעייתו נולדו חמישה בנים – מתנאל, אביאל, דוד, אשר ועתי יהודה. כְּאב וכבן זוג מסור ואוהב, העמיד את המשפחה בראש סדר העדיפויות, דאג לכולם והשקיע מאמצים למען עתידם. בימי שישי במיוחד הקדיש את כל כולו למשפחה, ומאחר שאהב מאוד לבשל, נטל על עצמו להיות המבשל העיקרי של סעודת השבת. ערך כיבוד אב ואם היה נר לרגליו, והוא דאג להוריו והיה מעורב מאוד בחייהם. בכל שעות היום עמד לרשותם, אם נזקקו לעזרה, למשל בליווי אימו למרכול או בהסעת אביו לקופת החולים. גם עם אֶחיו שמר על קשר קרוב ועמד לצידם בעיתות שמחה ובעיתות צרה. במוטיבציה גבוהה ובשאפתנות המשיך לאורך השנים ללמוד בחריצות ולהתפתח. הוא השלים את בחינות הבגרות בהצלחה, בכלל זה בחינת בגרות של חמש יחידות לימוד במתמטיקה, ולמד לתעודת הנדסאי. כן הוציא רישיון נהיגה על משאית ורישיון מפעיל מנופים. הוא החל ללמוד לתואר ראשון בהוראה, מתוך שאיפה להיות מורה לאחר פרישתו לגמלאות. היות שנודע בקריאתו המושלמת בתורה ובקולו הנעים בבית הכנסת, התבקש להכין ילדים לבר המצווה. חיילים ששירתו איתו התייעצו עימו בענייני קודש, למשל קביעת מזוזות וקריאה בתורה. בשעות הפנאי הרבה לקרוא ספרים, ועם חבריו בילה בשירת "קריוקי". כן התנדב בארגון "ידידים" המספק סיוע דחוף שאינו רפואי בדרכים. בהיותו שקט ומופנם, קל היה לו יותר לבטא את רגשותיו והרהורי ליבו בכתב. שפתו הייתה גבוהה ועשירה. הוא כתב בעילום שם בעלון שיצא לאור באופקים בטור שנקרא "חרוז בסל ארוז" בשלל נושאים – פוליטיקה, פרשת השבוע ורגשות אישיים. כשזכה בפרס על כתיבתו, רשם את רעייתו כזוכה. באחד הטורים, שכותרתו "ההפסד שלנו", כתב: "כעס הבורא לא שקט, אל גינת אגוז ירד ולקט. / בנות ובנים בסערה לקח, ודרך השכול לימד ופקח. / המומים מיגון וכאב, בוכים – מתייסר לו הלב. / האם הבורא נמנע מלמחול? האם יכולנו למנוע השכול? / העם מפוזר, רועש ולא רגוע, בשנאת חינם מתבוסס ונגוע. / הבורא בצער מראה סימנים, ובעצב לקח בנות ובנים. / לזכרם נרבה את האחדות, לאורם נהדק את הלכידות. / ימליצו טוב ויתחננו בשבילנו. די לקיטוב, ההפסד הוא שלנו". אהרון, יפה תואר, עדין, אצילי ואהוב על הבריות, בורך בצניעות ובטוב לב, ומתוך אכפתיות סייע לכל אדם באשר הוא. מעולם לא סירב לעזור, גם בתקופות עמוסות. כאיש שיחה נעים הליכות, אדיב, חייכן, חביב וחיובי, העניק לבני שיחו תחושת קרבה וחיבור, למכריו הִטה אוזן קשבת וידע לתת עצות נבונות, ובמאור פנים העניק תמיכה ועידוד לכל מפקד, חייל וקרוב משפחה. "מענטש", נכתב עליו. אדם מבריק, ערכי ובעל מידות טובות, הצטיין בכל תחום שנגע בו, וכל מטרה שהציב לעצמו – טרח ועמל עד שהשיגה. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. אהרון שהה בבוקר שבת בביתו עם כמה מבניו, ומייד עם הישמע האזעקות נקרא בדחיפות לבסיסו, בסיס "אורים" של פיקוד העורף. רעייתו נסעה באותו סוף שבוע לסייע לאימה החולה בבית שמש, ולכן בלי שהות לקח את הבנים לבית הוריו ויצא לדרך. עוד באופקים נורתה אש לעבר רכבו, אך הוא הצליח לחמוק ולהגיע לבסיס. בבסיס שמע קולות ירי רובים ורימונים והבין שיש מחבלים בשטח. הוא חש לחמ"ל והסתגר שם עם חיילים ועם חיילות מהיחידה. הדאגה לזולת שאפיינה אותו בלטה גם ברגעי תופת אלה. הוא התקשר לחבריו לשירות שהוקפצו אף הם והזהיר אותם פן ייכנסו לבסיס המותקף, כלומר במקום לבקש את עזרתם ולסכנם, הציל את חייהם. גם כשראה את אחד הנגדים מתקרב לשער הבסיס, טלפן אליו והורה לו בתקיפות שיתרחק. כשהמחבלים הצליחו להיכנס לחמ"ל, ניסה אהרון להילחם ולהגן על מי שסביבו, אך נורה בידי מחבל ומת במקום. לצידו נפלו בקרב בבסיס "אורים" שבעה חיילים וחיילות, ואחרים נפצעו. רב-סמל מתקדם אהרון (אורי) פרש נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן שלושים ושש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באופקים. הותיר אישה, חמישה בנים, הורים, ארבע אחיות ושלושה אחים. על מצבתו חקקו אוהביו: "אהרון אוהב שלום ורודף שלום". אירוע נטיעות ביער רוחמה-גוש שקמה הוקדש לזכרם של מתנדבי ארגון "ידידים" שנפלו במלחמה, בהם אהרון. אוהביו החליטו על כתיבת ספר תורה לעילוי נשמתו. לזכרו הושקה מהדורת יין אדום עם תווית ועליה שמו, תמונתו והכיתוב: "אוהב שלום ורודף שלום, עושה טוב לבריות ומקרבם לתורה". בעיריית אופקים הופק סרטון שנקרא "בלב אופקים", ובו מספרת עליו רעייתו, וכן הועלה דף לזכרו באתר האינטרנט של העירייה.
מקום למילים שתרצו להקדיש. ההקדשות נשמרות במכשיר שלכם בלבד ואינן מתפרסמות באתר.
התמונה מוצגת באיכות המקור הזמינה, ללא חיתוך פנים. פתיחת התמונה בגודל המקורי · מקור: אתר יזכור