טוענים את הסיפור…
כי הזיכרון נשאר לעד.
טוענים את הסיפור…
בן מרינה ואנאטולי
מקום לידה: באר שבע
בנם של מרינה ואנטולי. נולד ביום י"ג בתשרי תש"ס (22.9.1999) בבאר שבע. אח צעיר לאלונה וארז. גל גדל והתחנך בבאר שבע. למד בבית הספר היסודי "בן-גוריון", ומכיתה ז' למד בתיכון "הרב-תחומי עמל רמות מקיף ז'" בכיתת מצטיינים – פרויקט בשיתוף אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בלימודיו הרחיב במקצועות מתמטיקה, פיזיקה, כימיה, אנגלית ומוזיקה. הישגיו בבחינות הבגרות היו גבוהים מאוד, ועל כך קיבל מכתב הוקרה ממנכ"ל משרד החינוך, שבו נכתב בין היתר: "יותר מאשר על ההצטיינות, אני מבקש לברך אותך על המחויבות שמתוכה צמחה ... זו הגישה הנכונה לחיים, והצטיינותך בבגרויות היא רק התוצאה הראשונה שלה". בכיתה ב' החל לימודי נגינה במנדולינה בקונסרבטוריון העירוני בבאר שבע והתגלה כמוזיקאי מחונן וכישרוני. מכיתה י' התמסר לכלי הנדיר מנדוצ'לו, הצטרף לתזמורת העירונית, הופיע בארץ ובחו"ל והשתתף בהרכב מנדולינות. מעולם לא החמיץ שיעור או סיור של הקונסרבטוריון, הדביק גם אחרים באהבתו למוזיקה, והפן החברתי היה חשוב לו לא פחות מהנגינה. בלימודי הנגינה ספג ערכים של סדר, עמידה בזמנים, משמעת ועצמאות. מנהל הקונסרבטוריון סיפר: "גל היה תלמיד מצטיין במנדולינה. הוא התמחה במנדוצ'לו. זה כלי קשה, כלי ליווי ברקע שתומך בנגנים, והבחירה בו מספרת המון עליו כילד. הוא היה בחור סופר חיוני, נשמה נדירה. הילד הזה הוא אחד הדברים היפים ביותר שצמחו בקונסרבטוריון". באתר "יוטיוב" אפשר לצפות ברסיטל הסיום שלו שהתקיים ביוני 2017 בקונסרבטוריון, ובו ניכרים כישרונו והתלהבותו. גם לאחר גיוסו שמר על קשר עם הקונסרבטוריון, ניגן ועזר במקום. מלבד הנגינה אהב להאזין למוזיקה מכל הסוגים ונסע להופעות ולקונצרטים ברחבי העולם. במהלך שלוש שנות חטיבת הביניים השתתף כחניך בחוג סיירות. מדי שבוע נכח בפעולה ופעם בחודש יצא לטיולים ולמחנות. איילה, מדריכתו במשך שנתיים, סיפרה: "ברגע שהצטרף לחוג, היה ברור שזהו מקומו הטבעי. הוא כבש את ליבנו עם מלא הומור, כישרון מוזיקלי אדיר, שנינות ושמחת חיים, וכשהצלחנו גם לחשוף את פניו מבין שערותיו הארוכות, התגלה בחור שאינו מוותר לעצמו, בעל כוח רצון ויכולת התמדה נדירים". בשעות הפנאי הרבה לשחק במחשב, נהנה ממשחקי קופסה. כששיחק, נמצא לידו בדרך כלל כלבו רוס, שהיה אהוב עליו עד מאוד. גל, מלח הארץ, בחור שקט וצנוע, רגיש, חייכן וחברותי, בלט בכל המסגרות שבהן השתתף – נער חכם וסקרן, תלמיד מצטיין וחבר למופת. כמי ששאף למצוינות השקיע מאמצים רבים בכל תחום כדי להצליח. הראשון להתנדב, בורך בטוב לב, באכפתיות ובנדיבות. אפיינו אותו נועם, שמחת חיים וחוש הומור מיוחד. אחד מחבריו כתב: "היית נקודת אור קטנה במקום שהיה לי חשוך; תודה שתמיד העלית לי חיוך על הפנים ברגעים הקשים". כבן זקונים שגר בבית המשפחה גם לאחר שאחותו ואחיו בגרו ועזבו, זכה לתשומת לב רבה מהוריו, והקשר עימם ועם אֶחיו היה קרוב וחם. במיוחד עם אביו שמר על קשר חברי, ויחד טסו לטיולים בחו"ל וצפו בהופעות ובקונצרטים. אחיו סיפר על המפגשים עימו: "הוא לא בן אדם שמראה התרגשות, אבל אז תמיד יש את הכיף והחיבוק הזה, ובחיבוק אתה מרגיש את האהבה". בכיתה י' ניצת קשר זוגי עם חברתו לכיתה, ניצן. השניים התאהבו, ומאז היו צמודים זו לזה. בין היתר למדו יחד ונסעו פעמיים לחו"ל. "הם עשו הכול ביחד, היו בלתי נפרדים", תיארו הוריו. ניצן העריכה אותו על חריפות שכלו ועל האינטליגנציה הגבוהה שלו ונהנתה מהשיחות עימו. כדבריה, "זה מדהים, זה כובש, זה כל כך כיף שיש לך איש שיחה, וגם דיונים פילוסופיים כאלה או אחרים". ביום 19.3.2018 התגייס לצה"ל ושובץ בגדוד "הרעם" של חטיבת "האש" בחיל התותחנים. מאחר שקיווה לשרת ביחידת סייבר לאור כישוריו בתחום המחשבים, ההסתגלות למסגרת הקרבית לא הייתה קלה עבורו, אולם עד מהרה החליט: "אם אני כבר שם, אהיה הכי טוב". במהרה מצא את מקומו, פרש כנף והתפתח, עד שהיה מאושר ממש, כדברי הוריו. בסופי השבוע בבית יצא לרוץ כדי לשפר את הכושר הגופני. השינוי שחל בו התבטא קודם כול בגוף – כתפיו התרחבו, גבו הזדקף והוא התחזק – ולאחר מכן גם בגישה הכללית – אמר את דעתו, סיפר את שעל ליבו והתחשל. לאחר הטירונות עבר הכשרה מקצועית להפעלת משגר רקטות "מנתץ" (MLRS), ולאחריה נבחר לצאת לקורס מפקדי כיתה (מ"כים). היות שרצה להיות קרוב לחיילים כדי להשפיע על חייהם ככל יכולתו, העדיף לא להתקדם לקצונה. במהלך הקורס כתב לעצמו נקודות חשובות לקראת התפקיד הפיקודי: "עבודה עם השכל הישר. לא לפחד לטעות, כי רק ככה אתפתח. לשמור על עצמאות. אפס סבלנות לרשלנות. להיכנס למוד של המפקד. לשים לב למילים שלי – חיילים מסתכלים על מה שאני אומר. לא להיות הפז"מניק – לשמור על מרחק הולם. לא להיות בקשר ברשתות חברתיות. לאהוב את הלוחמים שלי. דוגמה אישית – אם אני בספק לגבי משהו, להחמיר עם עצמי. לא לפחד לדרוש מהחיילים ומעצמי לתת יותר. להיות חיובי – אם אהיה שלילי, אשליך זאת על המסגרת. ללמוד מאיפה לשאוב את החיוביות. מקצועיות גבוהה – בש"ג, קליעה, תותחנות. פתיחות ושקיפות – לדבר גלוי, לא לאגור בבטן". גם בשירות הצבאי כמו ביתר תחומי החיים הפגין יסודיות, רצינות, דייקנות ושאיפה למצוינות. הוא חש סיפוק ושביעות רצון מהשירות ומהיחידה, אהב את העצמאות ואת האחריות, הוקסם מהמערכות של חיל התותחנים וקיווה שאחרי השחרור יעסוק בפיתוח טילים. בשעות הפנאי במסגרת השירות ניגן מנדולינה כדי להעשיר את החוויה עבור חברי צוותו ושיחק עימם ב"קטאן". אחרי קורס המפקדים הצטרף לפעילות הגדוד בשומרון, בגזרת החטיבה המרחבית "אפרים". בעשרת הימים שהספיק לשמש כמפקד בשטח קיבל חיילים חדשים, ורווחתם הייתה בראש מעייניו. "מפקד למופת ואישיות מדהימה", העידו עליו. בשבת הראשונה שנשאר בבסיס ביקש מהוריו שלא יבואו לבקרו ולא התפנה לשבת לנוח עם חבריו החיילים. כפי שהתאים לאופיו, הוא רצה להשקיע את הזמן בלימוד לעומק של מפת הגזרה ושל מאפייניה. למוחרת, יום ראשון 17.3.2019, בעת משימת אבטחה בטרמפיאדה בצומת אריאל, הסתער עליו מחבל, דקר אותו וחטף את נשקו. גל נאבק ורדף אחריו, אך זה כיוון עליו את הרובה וירה בו למוות מטווח קצר. בפיגוע נהרג גם הרב אחיעד אטינגר, וחייל נוסף נפצע פצעים קשים. סמל גל קיידאן נפל בפעילות מבצעית ביום י' באדר ב' תשע"ט (17.3.2019). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר הורים, אחות ואח. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון. בהלווייתו ביצעו חבריו להרכב המנדולינות קטע נגינה לזכרו: "שיר ארץ" שכתב נתן יונתן והלחין סשה ארגוב. בת זוגו ניצן אמרה בריאיון: "כל חייל נשבע להקריב את חייו. הייתי בהשבעה שלו ובקורס מ"כים, ותמיד צבט לי בלב לשמוע את זה ... לא הייתי אומרת לו אף פעם 'תשמור על עצמך', כי לשמור על עצמו לא היה מה שהנחה אותו אלא הדבקות במשימה ... הוא פרח בצבא ... גל בטח אומר לעצמו, 'אני שמח שהשנה האחרונה שלי הייתה ככה, אני שמח שככה סיכמתי את החיים שלי'. אני בטוחה". מפקד גדוד "הרעם" ספד לו: "ביום ראשון יצאת למשימה האחרונה שלך. לפני שבוע נפגשנו ואמרת כמה אתה רוצה להצליח ולהשפיע. היה לך רצון עז להגיע למצוינות ועשית הכול כדי להגיע למטרה זו. ראיתי בעיניך את הזיק והניצוץ, וידעתי שתצליח". בכניסה לקונסרבטוריון בבאר שבע הוצב על ידי הוריו של גל ספסל לזכרו. נחרטו עליו תווי השיר "הללויה" מאת לאונרד כהן, שיר שגל נהג להאזין לו בקביעות מדי מוצאי שבת בשעה שתיים לפנות בוקר בתחנת הרדיו "גלגל"צ", כפי שעשה עם חייליו גם ערב נפילתו. חבריו מחוג הסיירות יצרו אלבום לזכרו עם תמונות מטיולים ומחוויות משותפות. אלבום נוסף הכינו חבריו ליחידה עם תמונות שצילמו במהלך השירות ודברים לזכרו. משפחתו הקימה אנדרטה לזכרו בצומת אריאל שבה נפל, ועליה נחקק: "אהוב ואוהב, מוכשר וחכם, רק השמיים הם הגבול, בחייך ובמותך". גל מונצח באתר ההנצחה לחללי חיל התותחנים בזיכרון יעקב, באנדרטה לזכר חללי גדוד "הרעם" ברמת הגולן ובאנדרטה לחללי חטיבת האש 282 במחנה "יפתח" שבגליל העליון.
מקום למילים שתרצו להקדיש. ההקדשות נשמרות במכשיר שלכם בלבד ואינן מתפרסמות באתר.
התמונה מוצגת באיכות המקור הזמינה, ללא חיתוך פנים. פתיחת התמונה בגודל המקורי · מקור: אתר יזכור