טוענים את הסיפור…
כי הזיכרון נשאר לעד.
טוענים את הסיפור…
בן טרוייה ומקבב
מקום לידה: אשדוד
בנם של טרוייה ומקבב. טרקו נולד באדיס אבבה בירת אתיופיה ביום י"ז בניסן תשנ"א (1.4.1991). הוא היה ילד שישי במשפחה בת עשר נפשות, אח לפקריי, אברהם, אלי, יפה, אורית ודוד. אחות נוספת שלו, טדלה, נפטרה בצעירותה. ההורים מספרים שטרקו נולד ולו צבע עור בהיר מאוד ושיער חלק, מה שהיקנה לו יופי מיוחד, ומלידתו הוא התגלה כתינוק נמרץ, חייכן ומקסים. במחצית מאי 1991, כשהיה טרקו כבן חודש וחצי, עלתה המשפחה לארץ, לאשדוד. טרקו גדל באשדוד, תחילה במרכז קליטה "פלדות" ברובע ח' וכעבור כשנתיים עברו לדירה ברובע ו'. הוא למד בעירו, החל מגן דתי, דרך בית ספר יסודי "הראל" ומכיתה ד' בבית ספר "יד שבתאי". בתום לימודי היסוד טרקו המשיך לחטיבת ביניים ותיכון מקיף ה' באשדוד. סיפרה חנה, חברה ללימודים של טרקו: "שלוש שנים העברנו ביחד בחטיבה, ישבנו ביחד בכיתה. יחד עברנו את הצחוקים בשיעור, את המוזיקה שאהבנו לשמוע, את התקפות הצחוק שלא מרפות ... אני עדיין זוכרת מה כתבתי עליך בספר מחזור של כיתה ט': 'את קולו כמעט ולא שומעים, ולפעמים נדמה שהוא בין המרחפים, בדרך כלל לא נמצא בחלק מן השיעורים, יש לו מסתבר עניינים יותר חשובים'". בכיתה י"א עזב טרקו את הלימודים והחל לעבוד, כדי לסייע בפרנסת המשפחה. מגיל צעיר בלט טרקו ברוחב ליבו. הייתה בו יכולת נתינה רבה והוא מאוד אהב לעזור, אם למשפחתו ואם לחבריו הרבים. דוד, חבר של טרקו, סיפר: "אני זוכר שהיה איזה יום ששתינו כל החברים. טוב כמעט כולם, אתה היית מאלה שלא שתו. וחזרנו הביתה במונית עם עוד שני חברים והם כבר ירדו בבית ואתה, במקום להוריד אותי במונית ולעצור בבית שלך, אתה הורדת אותי מהמונית ועזרת לי לעלות הביתה. אני לא אשכח את היום הזה שהעלית אותי ושדאגת לי ..." תחביביו של טרקו כללו האזנה למוזיקה, משחקי מחשב ומשחק כדורגל עם החברים. בכל מצב ומצב בלטו שמחת החיים שלו, והחיוך שלא מש משפתיו. טרקו גם שאף תמיד לשפר את מצב הרוח של סובביו, להעלות חיוך גם על פניהם. בבית ובין החברים הוא היה קרן האור, מי שהכול אהבו לשבת איתו לשיחה מלאת חיוכים ואהבה. אלמו, חבר של טרקו, סיפר: "בחור נשמה, בן אדם שקט. אוהב אותך אחי ... חבר לשכונה וגם חבר לעבודה, היה כיף לעבוד איתך". מוטי, חבר נוסף של טרקו: "אני זוכר שהגעתי לאשדוד. בפעם הראשונה שהתראינו קיבל את פני ילד קטן תמים, עם חיוך שאני לא אשכח לעולם. מאז היינו צמד חמד, תמיד ביחד, בטוב וברע. ישבנו ביחד, רבנו, השלמנו, פשוט היינו אחים. בחור יפה מתולתל ומצחיק. תמיד אהבת לשאול אותי שאלות ובכלל את כולם, היית סקרן ..." מגיל שבע-עשרה נקרא טרקו כמה פעמים ללשכת הגיוס. הייתה לו מוטיבציה רבה לשרת ולהתקדם בצבא, ולכל צו הוא התייצב בשמחה, מלא מרץ לכל משימה ולכל מבחן מיון לקראת גיוסו. במהלך המיונים ביקש לעבור קורס נהיגה במשאית קדם-צבאי (קד"צ), ואכן בהגיעו לגיל שמונה-עשרה החל טרקו בלימודי נהיגה באשדוד לקראת הגיוס. אחרי כעשרה שיעורים הוא ביקש לעבור למורה אחר. אז הוברר לטרקו שהמורה הקרוב ביותר נמצא באשקלון, והוא הסכים לשלם מכיסו את דמי הנסיעה, כדי להמשיך את הקורס ולסיימו בהצלחה. טרקו סיים את קורס הנהיגה, התגייס לצה"ל ביום 22.2.2010 והחל טירונות בבסיס חוות השומר בצפון. טרקו נפל בעת מילוי תפקידו ביום י"ד באייר תש"ע (27.4.2010) בבסיס חוות השומר. בן תשע-עשרה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשדוד. הותיר הורים, שתי אחיות וארבעה אחים. ספדו בני המשפחה: "טרקו, החיים לא הוגנים. אנחנו לא היינו מוכנים ובטח שאתה לא היית. רק בן תשע-עשרה. איך נשלים עם גורל שלא הייתה בו מידת הרחמים? החיסרון שלך גדול מנשוא. רק אלוהים יודע כמה קשה בלעדיך. החיים הם לא אותם חיים, תמיד אנו עם מחשבה עליך. אנו נושאים אותך איתנו בלב, בנשמה, בראש, בכל הגוף. כל שמחה קטנה מהולה בעצב גדול, עצב שמעיב על חיינו ולא נותן מנוח. לא ניתנה לנו הזדמנות לומר לך כמה אנו אוהבים אותך ומתגעגעים אליך, כמה אנחנו גאים בך. תודה על תשע-עשרה שנים של חיוכים. טרקו, שמור על אימא ואבא, על האחים והאחיות שלך. אנו מקווים שאתה נח שם במרומים ליד המלאכים. דמותך חקוקה בליבנו לעד. אוהבים אותך לנצח". באתר פייסבוק פתח דוד ששוני קבוצה תחת הכותרת: "טרקו טמנו, אחינו וחברנו היקר. לא נשכח אותך". לדפי הקבוצה הועלו תמונות של טרקו, וחברים רבים כתבו זיכרונות ודברי פרידה. כתבה איריס: "גם אחרי ההלוויה עדיין קשה לעכל, קשה לעכל שטרקו הילד החמוד, השקט והביישן כבר לא איתנו ... טרקו נזכור אותך לעד". מוליקן כתב: "שלווה עמוקה בעיניך ניבטת כשמתבונן אני בתמונתך ... החיוך שנסוג על פניך מזכיר לי את הטוב שבך ... קשה לי לעכל איך בנאדם כה טוב ומושלם הלך לעולמו ... אבל אני יודע שאתה כאן איתנו ולעולם לא נשכח אותך חבר ואח ... היית מלאך, ומלאכים מקומם בשמים". כתב גדי, חבר של טרקו: "רק מלאכים עוזבים אותנו ומשאירים אותנו כאן לבד להתמודד עם המציאות הקשה. אתה היית המלאך שתמיד צוחק ומצחיק אחרים. שום מילה רעה לא היינו שומעים עליך ..." אושרת כתבה: "טרקו. לא נקלט לי עדיין, אתה חסר בשכונה. כל מקום שאני עוברת בו מזכיר לי אותך ... אח יקר, אני מקווה שטוב לך שם למעלה ושמור עלינו ועל המשפחה שלך".
מקום למילים שתרצו להקדיש. ההקדשות נשמרות במכשיר שלכם בלבד ואינן מתפרסמות באתר.
התמונה מוצגת באיכות המקור הזמינה, ללא חיתוך פנים. פתיחת התמונה בגודל המקורי · מקור: אתר יזכור