טוענים את הסיפור…
כי הזיכרון נשאר לעד.
טוענים את הסיפור…
בן מזל וחנניה
מקום לידה: דימונה
בן מזל וחנניה. נולד ביום ט"ו בחשוון תשכ"ו (10.11.1965) בקריית גת. ילד רביעי במשפחה של תשעה ילדים, אח של אבי, אלי, שמעון, דוד, מאיר, אביבה, מרסל ואסתר. סמי גדל והתחנך בקריית גת. למד בבית הספר היסודי "חזון יחזקאל" ביישוב הקהילתי אלומה הסמוך לקריית גת, ולאחר מכן בתיכון המקיף הדתי "גרוס" בעיר. הוא היה תלמיד טוב וממושמע, ילד שהתנהג למופת ומעולם לא התלונן, כדברי אימו. בילדותו ובנערותו היה לו חבר טוב, יהודה, שגר באותה השכונה ולמד עימו. השניים היו כמו אחים וחברותם המיוחדת נשמרה גם בבגרותם. סמי שאף לשירות משמעותי בצה"ל. הוא עבר מיונים רבים ובגיל שמונה-עשרה אכן התגייס בשמחה, ושובץ לשרת במשמר הגבול. במהלך האינתיפאדה הראשונה הוא נפצע בגבו, ואחרי השיקום שובץ בחיל התחזוקה (לימים חיל הלוגיסטיקה). בתום שירות החובה המשיך לשירות קבע. במהלך השירות התקדם בתפקידים ובדרגות, כן רכש חברים טובים שליוו אותו במסירות. כשנסע עם חבר לדימונה פגש את שושנה (שוש). השניים הכירו והתאהבו, וכשהיה בשנות העשרים לחייו הם נישאו. חתונתם התקיימה בקריית גת, והם קבעו את ביתם בדימונה. לבתם הבכורה שנולדה כעבור כמה שנים הם קראו עדן, ולבת הצעירה קראו טוהר. סמי היה בן זוג ואב אוהב וגאה. על מעללי בנותיו והתפתחותן סיפר בהתרגשות ובהתלהבות בכל הזדמנות. באופן קבוע ביקר את אימו וכן שמר על קשר עם כל אחיו ואחיותיו. הוא אהב שבתות וחגים והיה אדם משפחתי. כשביקר את בני המשפחה, תמיד בא בידיים מלאות וחילק מתנות לילדים. גם עם חברו הטוב יהודה אהב לבלות בשעות אחר הצוהריים. חיוך גדול עיטר את פניו, ולכל מקום שהלך קרנו פניו משמחה. בכל עת בלטו בו שמחת חיים וחוש הומור. היו בו נתינה מיוחדת, לב רחב, רחמים, פשטות וצניעות. סמי היה אדם שנותן קודם כול לאחר, לפני שהוא דואג לעצמו. כשקרוב משפחה נזקק לדבר-מה, היה עוזב הכול כדי לסייע. תמיד וידא כי לכל קרוביו לא חסר דבר, ובאופן קבע נהג לתרום בסתר ולתמוך בקשישים. בשנת 2008 חלה בסכרת, בהמשך לקה באירוע מוחי קל. בחודשים הבאים, למרות הקושי הפיזי המשיך לתפקד ושמר על שגרת היומיום. בבוקר יום 24.2.2009, יום המשפחה, סמי לא חש בטוב. הוא התפנה בעודו בהכרה לבית החולים, אך בדרך לקה בליבו והמאמצים להצילו לא צלחו. רב-סמל בכיר סמי (שלמה) אלפסי נפל בעת מילוי תפקידו ביום ל' בשבט תשס"ט (24.2.2009). בן ארבעים ושלוש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בדימונה. הותיר אישה, שתי בנות, אם, חמישה אחים ושלוש אחיות. על מצבתו חקקו בני משפחתו: "לעולם נזכור את חיוכך הנצחי. לב ענק. אח, אב, בעל וחבר אמיתי". בימי השבעה הגיעו לבית המשפחה אנשים מכל רחבי הארץ שהביעו את אהבתם אליו. סמי מונצח באנדרטה לחללי חיל הלוגיסטיקה בתל חדיד, בבסיס שבו שירת ובאתר ההנצחה לנופלי קריית גת. בנותיו עדן וטוהר, שהתייתמו מאביהן בגיל צעיר, עונדות על צווארן דרך קבע שרשראות עם תמונתו.
מקום למילים שתרצו להקדיש. ההקדשות נשמרות במכשיר שלכם בלבד ואינן מתפרסמות באתר.
התמונה מוצגת באיכות המקור הזמינה, ללא חיתוך פנים. פתיחת התמונה בגודל המקורי · מקור: אתר יזכור