שמחוני-אסף יהודה ז״ל

סיפור החיים

בנם של שמעון ואסתר. נולד ביום י"ב בכסלו תשי"ז (16.11.1956) במושב ירדנה בבקעת בית שאן. ילד שביעי להוריו במשפחה ברוכת ילדים, אח של צבי, שבתאי, הדרה, צח, ציון, לאה וגדי. שמחוני (אסף) נולד עשרה ימים אחרי מבצע קדש (מלחמת סיני) ונקרא על שם האלוף אסף שמחוני, מפקד המבצע שנהרג בהתרסקות מטוס ב-6.11.1956. כדברי אביו: "בני זה יהיה אלוף, כמו האלוף שנתן נשמתו וחייו למען המדינה". גדל והתחנך בירדנה, למד בבית הספר היסודי במושב בכיתות א'-ח', והמשיך ללימודי תיכון בבית הספר המקצועי בקיבוץ אפיקים. הצטיין במקצועות המתמטיקה, נכון היה להושיט עזרה לחבריו ללימודים, צנוע ועניו בהתנהלותו. חייכן ואהוד על חבריו לכיתה. חרוץ ועצמאי, מגיל צעיר גילה אחריות וסייע בעבודה ברפת ובמשק החקלאי שניהלה המשפחה. סיפרה אחותו: "בבית הספר היסודי דאגת לנו וגם ביקשת שכשנחזור מבית הספר נבוא לסייע בעבודות המשק, אם זה בקטיף עגבניות או חצילים... השעות של אחר הצהריים היו אהובות עלינו, נשמנו את החופש של הטבע, אהבנו לאכול את עשבי הבר, את הקוצים, הרגשנו כמו כבשים... אתה היית הסמן שלנו שתמיד דאג שנחזור לתלם ונשמור על המטרה לשמה אנחנו נמצאים בשדה. זוכרת את נאמנותך ללא קץ לרפת של ההורים, אבא ידע שאפשר לסמוך עליך". בן נאמן ומסור להוריו, סייע בשמירה על גדי אחיו הקטן. "אני הייתי השוליה של שמחוני" סיפר גדי, "כשהיה בכיתה ג' הוא אסף אותי מהגן. אני זוכר את הריח שלו, את המעיל הגדול שעוטף את שנינו, ואנחנו הולכים בגשם מחובקים מתחת למעיל בעודו מגונן עליי ומחזיר אותי הביתה". בהיותו כבן שבע-עשרה המשפחה שכלה את אחיו הגדול סמל ראשון ציון יהודה, שנפל בקרבות בדרום ביום הראשון למלחמת יום הכיפורים (6.10.1973) כתוצאה מפגיעה ישירה בטנק שלו. במרץ 1975 התגייס שמחוני לצה"ל, עבר טירונות חי"ר (חיל רגלים) וקורס מ"כים (מפקדי כיתה) בבסיס הדרכה 4 אותו סיים בהצטיינות ושובץ לשירות כמפקד כיתה בחטיבה המרחבית בצמח. ביצע תפקידו בהצלחה ובענווה גדולה. סיפר חברו לשירות: "שמחוני היה אישיות מדהימה ומיוחדת, אהוב על כולם. צנוע, נערץ, מתחשב ודמות חיקוי לפקודיו". לאחר שחרורו מצה"ל החל לעבוד במפעל רהיטים בירושלים. בשנת 1980 נישא לאסתר (אתי), אותה הכיר במהלך שירותו הצבאי. חתונתם נערכה במגרש הכדורגל במושב ירדנה באירוע חגיגי וגדול בו התחתן גם אחיו צח עם בת זוגו. לאחר החתונה בילו שני הזוגות יחד באילת. בני הזוג גרו תחילה בירושלים בסמוך למקום עבודתו ולאחר כשנה עברו לירדנה, שם הקימו את ביתם ומשקם. ביום 2.11.1980 התגייס למשטרת ישראל, משמר הגבול. עבר הכשרות שונות ושימש כיומנאי, תחילה בירושלים, בהמשך בבסיס באשדות יעקב ואחר כך במפקדת מג"ב צפון בבסיס גן נר. לאורך השנים ביצע תפקידו נאמנה, והיה מוערך ואהוד על חבריו ליחידה. נודע בבסיס בזכות ליבו הרחב ורצונו להשיט יד ולסייע בכל דבר ועניין. כך תיארו אותו חבריו: "דמות שנמצאת כל שעה וכל יום בגן נר עם החיוך המיוחד, היחס הממיס ומתן השירות לכל שוטר קבע, סדיר, קצין, אזרח, לא משנה מי". במשך שנות שירותו במשטרה הוא התקדם בסולם הדרגות עד לדרגת רב-סמל בכיר ובתפקידו האחרון שירת כאפסנאי באגף הלוגיסטיקה בבסיס. במרוצת השנים נולדו לזוג שלושה ילדים – נופר, אפרת ומאור. אב טוב ונוכח היה, אהב מאוד את ילדיו ועשה כל שביכולתו לדאוג לרווחתם. ניחן בחוש הומור ייחודי, שנון וחד. חרוץ ובעל ידיים טובות, נהנה לעסוק בעבודות גינון, נגרות ובנייה. שמו הלך לפניו במושב בזכות כישוריו אלו. סיפרו אחיו: "היו לו ידי זהב, היה כלבויניק ומוכשר במגוון דברים. בנה פרגולות ועשה את כל עבודות האינסטלציה בבתים שלנו במושב. אהב לעסוק בגינון וגינתו הייתה לתפארת, מדי שנתיים נהג לחדש ולעצב אותה מבראשית". קשריו עם אחיו היו קרובים וחמים עוד מילדות וגם כשבגרו, הקפיד לשמור עימם על קשר הדוק, לחלוק חוויות ולפנות לקבלת עצה. בזמנו הפנוי נהנה לצפות במשחקי כדורגל של קבוצת "מכבי תל אביב" אותה אהד. נהג לפתור תשבצים ופתרון התשבץ השבועי בעיתון הפך למנהג משפחתי. אהב טבע וטיולים ובני המשפחה המורחבת נהגו לצאת יחד לטיולים בארץ ובחו"ל, נהנו לראות עולם. בני המשפחה סיפרו בחיוך כי אומנם שמחוני הקפיד מאוד בעבודתו, אך בחייו הפרטיים היה מעט מפוזר ולא פעם איבד את ארנקו או שכח את הדרכונים בבית המלון. ב-2007 זכה לראות את בנו מאור מתגייס בעקבותיו למשמר הגבול. רב-סמל בכיר שמחוני (אסף) יהודה נפל בעת מילוי תפקידו ביום ו' באלול תשס"ח (6.9.2008), בתאונת דרכים בה נהרגה גם רעייתו. בן חמישים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין במושב ירדנה. הותיר שתי בנות ובן, אם, אחים ואחיות. בני הזוג נטמנו יחד ועל מצבתם כתבו אוהביהם את הפסוק: "הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו" והוסיפו: "איתך אני קשור בחבל הטבור עד נשימתי האחרונה". שלום, חבר המשפחה, ספד להם: "משהו נורא קרה לנו כאן, בעמק הקטן. משהו שהותיר את כולנו כואבים, המומים ועצובים. הדברים לא מסתדרים עם המחשבה הפשוטה ולא יהיה עוד יותר מה שהיה. אל המרומים הנמצאים גבוה מאיתנו נקראתם אתם אתי ושמחוני ולא סתם קראו לכם לשם, נקראתם לשם כי רק הטובים עולים. מה יכול לתאר את אתי שלנו יותר מהשלווה, החיוך והרצון לעזור ולסייע?מי יכול לספר על שמחוני המיוחד שבחיוכו הטוב וזכות ליבו הושיט תמיד עזרה?כשמסתכלים עליכם, השניים הנפלאים באדם, מנסים להבין איך, למה ודווקא לכם.הרי יש עוד משימות פה שצריך למלא, הרי ישנם שלושה ילדים לגדל ולהתברך בילדיהם ועוד לא הספקנו לרשום את הנפלאות שלכם וגם המחשבה אוחזת חזק ולא מרפה - איך לא יהיה יותר מה שהיה? איך בפתאומיות וללא כל הודעה מוקדמת אתם אוחזים אישה ביד בעלה ועולים מעלה? וכאן, בעמק הקטן שלנו, ציוץ ציפורים לא יישמע כמעשה של יום יום, וכאן בעמק הקטן שלנו נישא כאב עמוק וזיכרון... ואתם, אתי ושמחוני יושבים שם למעלה במרומים, רואים את עטיפת האהבה והדאגה ואומרים לעצמכם בשפת המלאכים: 'הו! איזו המולה גדולה'. הלב ממאן להאמין והמוח אינו יכול לקלוט את לכתכם אך בתעצומות הנפש שלכםנוכל לראות את האור בעתיד. כי רק אצילות נפש כשלכם יכולה להכניס תקווה בלב".בני המשפחה וחברים הפיקו חוברת לזכרו ובה דברים שכתבו לצד תמונות מתחנות חייו השונות, וכך כתב גדי אחיו: "כמה קשה לכתוב עמוד זיכרון בספר לזכרך... יש לי כל כך הרבה מה לומר לך, עליך... אתה האח הגדול שלי, רק ארבע שנים מפרידות בינינו ולמרות שיש עוד אחים במשפחה, בשבילי היית הגדול שאיתי נשאר בבית ההורים ולכן החוויות היו משותפות והיינו חבורה אחת כנערים. למדתי ממך דברים רבים... אני מתגעגע אליך, אוהב אותך ואזכור אותך לעד, אח שלי". שלומי חברו לשירות כתב: "היית בשבילי כאבא שני, מהרגע הראשון בו נפגשנו הרגשתי אליך חיבור גדול, חיבה ורגש מיוחד... עד היום קשה לי להשלים עם מותך, ודע לך שאני מרגיש געגועים רבים אליך, לשיחות הנפש שניהלנו, לחיוך ולמגע הרך והאוהב. מספר ימים לפני מותך התקשרת אליי, דרשת בשלומי, שאלת מתי אני נכנס לדירה החדשה כדי שתעזור לי בסידור הגינה, אך לצערי לא זכית לכך. היום אני יודע ששיחה זו הייתה פרידה ממך. פרידה מאדם יקר לי ביותר, פרידה מאדם מיוחד ונדיר. אני בטוח שאתה נמצא כעת בעולם שכולו טוב... תמיד אנצור אותך בליבי אבא שמחוני שלי, החיוך שלך המקסים תמיד ילווה אותי בכל רגע ורגע בחיי, והערכים שהנחלת לי יהיו תמיד נר לרגליי". להנצחת זכרו, ריהטו בני המשפחה את חדר התדריכים בבסיס מג"ב בגן נר. סרט לזכר שמחוני ורעייתו זמין לצפייה באתר יוטיוב. שמחוני מונצח באנדרטה לזכר חללי משטרת ישראל שהוקמה במכללת השוטרים בבית שמש. באתר "גלעד לזכרם" של המשטרה ניתן לצפות באלבום תמונות ולעיין בחוברת ההנצחה.

פרטי הנצחה

יחידה או גוף שירות

משמר הגבול

מקום מנוחה או הנצחה

ירדנה

זיכרונות והקדשות

מקום למילים שתרצו להקדיש. ההקדשות נשמרות במכשיר שלכם בלבד ואינן מתפרסמות באתר.

תמונה לזיכרון

התמונה מוצגת באיכות המקור הזמינה, ללא חיתוך פנים. פתיחת התמונה בגודל המקורי · מקור: אתר יזכור