טוענים את הסיפור…
כי הזיכרון נשאר לעד.
טוענים את הסיפור…
בן מרים ושלמה
מקום לידה: ראשון לציון
בנם הבכור של מרים ריימונד ושלמה. נולד בשנת תש"ה (1945) בפאס שבמרוקו. אח לאברהם, רפאל, מנחם, אסתר ויצחק. יעקב גדל והתחנך בפאס (פז), ילד שובב ונמרץ. בגיל צעיר התייתם מאביו, ובעקבות זאת הוחלט במשפחה ששני הבנים הגדולים ילמדו תורה בצרפת ולאחר מכן יעלו ארצה. בהיותו כבן עשר הפליג באונייה לצרפת עם אחיו אברהם, והשניים למדו שם בישיבה. בשנת 1960, עלו יחד ארצה ונקלטו בקיבוץ ליד חיפה. טוב היה לו בקיבוץ, שם בין היתר למד לנהוג על טרקטור ועבד בכך בענף החקלאות. בן המשפחה היחיד שלו בארץ מלבד אחיו היה דוד שגר בקריית טבעון. אימו ויתר אחיו עלו ארצה בשנת 1963 והתמקמו בבת ים, והוא נשאר לגור בקיבוץ. בגיל שמונה-עשרה התגייס לצה"ל ושובץ בחיל התותחנים. היה לוחם ביחידות החיל לאורך כל שירותו הסדיר. לאחר שחרורו משירות צבאי המשיך להתייצב לשירות מילואים כל אימת שנדרש לכך. במסגרת שירות המילואים לחם במלחמת ששת הימים שפרצה ביוני 1967, אחריה שירת בדרך כלל בגזרת חברון. גם בפרוץ מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973 נקרא לשירות, ובמהלכה נפצע בראשו. עם זאת המשיך לשרת במילואים גם שנים לאחר מכן. מפקד הגדוד שלו לא רצה לוותר עליו לצידו. בשנת 1969, עת עבד כמחלק סחורה לחנויות, הכיר בתחנת אוטובוס בתל אביב את מדלן, מלצרית במסעדה. עד מהרה היו השניים לבני זוג, וכעבור כשנה נישאו. תחילה השתכנו בצריף בבת ים, סמוך למגורי אימו, כעבור כמה שנים עברו לגור בשיכון בעיר ובהמשך עברו לראשון לציון. ארבע בנות ושני בנים נולדו להם – גלית, רויטל, מרים, כרמית, שלומי ודניאל. יעקב היה איש משפחה חם ואוהב, פינק את ילדיו ואת רעייתו ודאג שיהיה שפע בבית. כן שמר על קשר קרוב עם אימו, עם חמיו ועם חמותו ועזר להם. במרוצת השנים עבד בתל אביב כאחראי על העובדים מחו"ל באתרי תאגיד הנופש "קלאב מד". עמיתיו כיבדוהו ואהבו אותו. דרך מקום העבודה יצא עם משפחתו לחופשה מספר פעמים בשנה. בשנת 1992, בעקבות שירות מילואים שבו חוותה היחידה כמה תקריות ופציעות, חש יעקב ברע ופונה לבית החולים "הדסה עין כרם" בירושלים. התברר שלקה בהתקף לב, מאז סבל מאוד ממצבו הבריאותי שהלך והידרדר. לאחר פטירת אימו התקרב אל הדת, ובמקום לפקוד את בית הכנסת רק בשבתות ובחגים כפי שעשה עד אז, החל לפקוד אותו גם במהלך השבוע. לא רחק היום שנהיה שליח ציבור בולט ומוכר הודות לקול הרם והצלול שנשא בתפילות. אדם שקט ומופנם היה, בעל מבט חודר, בורך ברוחב לב ובנתינה. אהוב על הבריות, חבר מכובד בקהילת בית הכנסת שלו בשכונת נווה ים שבראשון לציון. בשנת 2001, עם הידרדרות נוספת במצבו, הוחלט להתחיל הליך השתלת לב. עם זאת, גם בתקופה קשה זו לא חדל לעבוד. כעבור כשנה, כחלק מההכנה להשתלה, נדרש לעבור צנתור. יום לפני כן באו לבקרו בבית החולים בני משפחתו, חבריו ושכניו כדי לאחל לו בריאות והצלחה. הם לא ידעו שזהו בעצם ביקור פרידה – בבוקר המוחרת לקה בדום לב והלך לעולמו. יעקב סעדון נפטר ביום ז' בטבת תשס"ג (12.12.2002). בן חמישים ושבע בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין "גורדון" בראשון לציון. הותיר אישה, ארבע בנות ושני בנים, נכדים, ארבעה אחים ואחות. רעייתו מדלן כתבה: "יעקב בעלי היקר, כמה אתה חסר לי ולילדים ... אנחנו אוהבים אותך ואתה חסר לנו תמיד. אנחנו מאמינים ומתפללים שאתה כרגע, בעזרת השם, במקום שכולו טוב". כתבה הבת כרמית: "אבא יקר, מתגעגעים מלא. אתה חסר לנו ועצוב שלא הספקת להכיר את הנכדים היפים שלך. מתפללים שטוב לך שם למעלה ומאחלים שנשמתך תהיה צרורה בצרור החיים". כתב בנו הצעיר דניאל, שאיבד את אביו בהיותו בן עשר בלבד: "כמה אהבה וגעגוע יש לי אליך. הבן הקטן שלך עוד מעט מתחתן. תמיד תישאר בליבי". לעילוי נשמתו של יעקב תרמו בני המשפחה מנורה לבית הכנסת שבו התפלל בשכונת נווה ים בראשון לציון.
מקום למילים שתרצו להקדיש. ההקדשות נשמרות במכשיר שלכם בלבד ואינן מתפרסמות באתר.