טוענים את הסיפור…
כי הזיכרון נשאר לעד.
טוענים את הסיפור…
בן צביה ודניאל
מקום לידה: קרית טבעון
בנם של צביה ודניאל. נולד ביום י"ז באדר תשל"א (14.3.1971) בחיפה.
נמרוד, שכונה נימי בפי קרוביו, גדל בחיפה בשנות ילדותו המוקדמות. כשהיה בן חמש, עבר עם משפחתו לקריית טבעון, השוכנת דרומית מזרחית לחיפה. שם, למד בבית ספר יסודי והמשיך לתיכון מקומי, בו בחר במגמת גיאוגרפיה וידיעת הארץ.
ילד מקסים, סקרן, נמרץ ובעל קואורדינציה יוצאת דופן. משחר ילדותו היה צמא לפעילות ספורטיבית, וכבר בגן התפעלה הגננת מזריזותו וסיפרה שהוא לא מפסיק לרוץ.
כשהיה בן חמש, הצטרף לחוג גלגליות ובהמשך שיחק כדורסל בקבוצת הילדים של "הפועל טבעון". במסגרת הקבוצה נערך מפגש עם שחקן הכדורסל טל ברודי, שכיכב באותן שנים בקבוצת "מכבי תל אביב". נמרוד היה נרגש ומאושר לפגוש אותו פנים אל פנים.
לאורך שנות ילדותו שיחק נמרוד גם כדור-יד, היה שחיין מצטיין והצטרף לקבוצת השחייה של מועדון הספורט "הפועל קריית טבעון". מאמנו רצה לצרפו גם לנבחרת כדור המים של המועדון, אך נמרוד, שנפשו הייתה עדינה מאוד, העדיף לעסוק בענפי ספורט רגועים ושלווים יותר.
כשהגיע לכיתה ו', החליט להתמקד בענף הבדמינטון (כדור נוצה). הוא פנה למרכזי בדמינטון שונים ברחבי הארץ ובעקבות יוזמתו, החלה פעילות בענף גם בטבעון. נמרוד היה שחקן בדמינטון מצטיין, השתתף בתחרויות רבות בארץ ובחו"ל והגיע להישגים מרשימים. לפני גיוסו לצה"ל, קיבל הצעה לשחק בנבחרת בדמינטון בהולנד, אך החליט לוותר ולהתגייס במועד שנקבע עבורו.
עוד לפני שהתגייס בעצמו, ליווה נמרוד את אחיו הגדול, נועם, בגיוסו לצה"ל. השניים חלקו קשר קרוב ומיוחד, והמרחק שנכפה עליהם היה לא פשוט עבורו. אביו, דני, שהכיר את חיבתו הגדולה של נמרוד לבעלי חיים, רכש עבורו מספר ארנבות ובנה להן כלוב מיוחד בחצר הבית. הטיפול בארנבות הסב לנמרוד נחת ושלווה, ופיצה במעט על הגעגוע לאחיו.
ב-1989 נמרוד התגייס לצה"ל ושירת בסיירת מטכ"ל, יחידת העילית המרכזית של אגף המודיעין. הוא התגאה מאוד להשתייך ליחידה, גילה מקצועיות, יכולת ניווט מרשימה, ובעיקר מסירות, נחישות ומוטיבציה גבוהה.
את מאה ועשרים הקילומטרים של מסע הכומתה, אשר סיכם את מסלול ההכשרה ליחידה, עבר נמרוד עם נקע ברגל, כשהוא נושא ציוד מלא, והצליח לסיים את המסע בהצלחה.
במהלך שירותו, חלה אביו, דני. נמרוד הקפיד להגיע אליו בכל הזדמנות כדי לשמח ולעודד אותו. אביו היה גאה בו מאוד והתחזק מכל ביקור שלו, אך לבסוף המחלה הכריעה אותו והוא הלך לעולמו. עם כל הקושי על מות אביו, הצליח נמרוד לתמוך באימו ובאחיו, עודד אותם להמשיך בחיים והחדיר בהם אופטימיות וחיוביות.
בנובמבר 1992, בעודו חייל בשירות סדיר, היה נמרוד מעורב בתאונת אימונים בבסיס צאלים בנגב. התאונה, שהביאה למותם של חמישה מחבריו ליחידה ולפציעתם של לוחמים נוספים, השפיעה עמוקות על נפשו הרגישה. הוא סבל מהלם קרב אך עשה כל שביכולתו על מנת לשקם את חייו.
נמרוד השתחרר מצה"ל בדרגת סמל ראשון. אחרי השחרור, עבר קורס מאבטחים ושירת כמאבטח במגוון ארצות, בהן גרמניה, צרפת וקפריסין. בהמשך, החל ללמוד את תחום הרפואה הסינית וגילה רצון עז לטפל באנשים ולשקם אותם בדרך טבעית.
נמרוד היה אדם יפה תואר, מלא אהבה וחום, בעל חוש הומור מפותח וקסם אישי שכבש את לבבות בנות המין השני. בכל מקום בו נכח, השרה סביבו אווירה שמחה וחיובית, חשב תמיד על האחר ושאף לעזור לכל סובביו.
הוא היה יצירתי מאוד והצליח ליצור אפילו באמצעים בסיסיים ביותר. כך, בין היתר, נהג לחבר קיסמים לצורות שונות והכין כוסות מאטבים. עוד אהב לטייל ויצא אל הטבע בכל הזדמנות.
עם משפחתו וחבריו ניהל קשרים קרובים ועמוקים, ופינק את קרוביו במתנות בכל הזדמנות. בנוסף, יצר קשר אמיץ עם כמה מחברי הקהילה הבדואית מהמועצה המקומית הסמוכה, בסמת טבעון. הוא ביקר אותם לעיתים קרובות ותכנן להקים איתם חוות רכיבה לטיולים בנחל ציפורי, אחד המקומות האהובים עליו.
חבריו סיפרו כי היה בו שילוב מורכב של הומור ורצינות, שמחה ועצב, אומץ ופחד, עוצמה וחולשה, תחכום ותמימות. כל דבר שבחר לעסוק בו, נעשה במסירות, באהבה, בכוח התמדה אינסופי ובאנרגיה בלתי נלאית.
ביום שבת, 4 בדצמבר 1999, חזר נמרוד מבילוי וצעד ברגל לכיוון ביתו. סמוך לצומת ישי, פגע בו רכב והוא נפצע אנושות, וכעבור זמן קצר מת מפצעיו.
נמרוד לודמר נפטר ביום כ"ה בכסלו תש"ס (4.12.1999). בן עשרים ושמונה בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בקריית טבעון. הותיר אחריו אם ואח.
על מצבתו חקקה משפחתו את המילים: "אוהב חיים ואדם".
אימו, צביה, כתבה לחוברת הזיכרון שהוציאה המשפחה: "נימי שלי תמיד העמיד את צרכיו האישיים בעדיפות שנייה לצרכי הזולת, וזאת מתוך אמונה שכך צריך לעשות ושכוחו רב לו לעמוד בפני דברים שהזולת לא יכול להם. אני מקווה כי חייו הקצרים ורבי המעש, אהבת האדם ומסירות אין קץ לזולת, הנאמנות לעמו ולארצו, ישתקפו בחוברת זיכרון זו...
"נימי שלי, בני הצעיר והמתוק, ליבי מכיל אותך בני ונפשי יוצאת אליך... לכולנו חלק בך, כי לכולם נתת וכולם נתנו לך. הלכת ולקחת מכל אחד מאיתנו חתיכת נשמה. היית כולך נשמה ונפש. אי אפשר לכתוב שיר על נימי, נימי היה שיר וחגיגה, שיר יפה ומושלם שגם משורר שבמשוררים לא היה מצליח להכניס בו תיקונים. יהי זכרך ברוך".
אחיו, נועם, כתב: "נמרוד זה שמחת חיים בלתי מתפשרת, חום רב, רצון לעזור ומסירות. דע שתמיד היינו גאים בך ובהצלחותיך, ובמיוחד בשנים האחרונות, מהדרך מעוררת הכבוד בה התמודדת עם מה שעבר עליך בצבא. אתה התמודדת, חיית, אהבת ועשית בחיוניות רבה".
נמרוד מונצח באתר ההנצחה של עיריית קריית טבעון ובאתר ההנצחה של עמותת בוגרי סיירת מטכ"ל.
משפחתו הוציאה חוברת לזכרו, ובה תמונות מתחנות חייו השונות, זיכרונות וסיפורים שכתבו בני משפחה וחברים.
מקום למילים שתרצו להקדיש. ההקדשות נשמרות במכשיר שלכם בלבד ואינן מתפרסמות באתר.
התמונה מוצגת באיכות המקור הזמינה, ללא חיתוך פנים. פתיחת התמונה בגודל המקורי · מקור: אתר יזכור