טוענים את הסיפור…
כי הזיכרון נשאר לעד.
טוענים את הסיפור…
בן חניני ויוסף
מקום לידה: פתח תקווה
בנם של חניני ויוסף. נולד בשנת תרפ"ז (1927) בבגדד שבעירק. בן זקונים למשפחה בת שבעה ילדים ולו ארבעה אחים: יעקב, אברהם, יצחק ועבד ושתי אחיות: סלימה ותופחה. אפרים גדל והתחנך בבגדד. בשנת 1944 נישא לבחירת ליבו, אילנה. לאחר כשנה נולדה בתם אמירה, שנפטרה בגיל שלושה חודשים, ולאחריה נולדו גדעון ומאיר. המשפחה עלתה לישראל בשנת 1950. הם היו אחת המשפחות הראשונות במעברת טבריה, ממנה עברו לעיר. שם נולדו לבני הזוג חמישה ילדים נוספים - דוד (דודו), נגה, יוספה, יוסף ודניאל (דני). אפרים עשה לילות כימים על מנת לפרנס את משפחתו והחל לעבוד בחברת "סולל בונה" בסלילת כביש ליד קיבוץ לביא. בשנת 1951 התגייס למשטרת ישראל ונשלח ללמוד עברית ואת מקצוע השוטרות בבית הספר לשוטרים בשפרעם. עם סיום לימודיו שירת כנהג במשטרת העיר טבריה, מחוז צפון. בשנת 1952 עבר לשרת ביחידת תיאום מיוחדת שהתנהלה מול משטרת ירדן לפתרון בעיות פשיעה משני צידי הגבול, זאת הודות לשליטתו בשפה הערבית-בדואית. בשנת 1960 עבר להתגורר עם משפחתו באור יהודה, והחל לשרת ביחידה לתפקידים מיוחדים בתל אביב, שם גילה יכולות שיטור יוצאות דופן. כך, למשל, באותה שנה נשלח לכפר עין חוד (סמוך לעין הוד) על מנת לדלות פרטים ולפצח פרשת רצח של שוטר יהודי במשטרת המנדט, שנעלם בפרעות הערבים ב-1947. בניסיונותיו לאתר את קברו של השוטר הגיע לכפר בלבוש אזרחי ושוחח בערבית עם נכבדי המקום, אשר חשפו בפניו כי גופת השוטר הושלכה לבאר. הודות למאמציו, לנחישותו וליצירתיות שגילה אפרים, הובא השוטר לקבר ישראל. במקרה אחר הצליח לאתר מידע ולסייע בפענוח רציחתה של נערה בערבה על ידי דיבוב של בדואי בירדן, אשר הוביל את החוקרים לרכבו של הרוצח. אפרים אהב מאוד את המשימות שנדרש למלא במסגרת תפקידו והשקיע בהן את מרבית זמנו ומרצו. חבריו למשטרה מספרים כי התחבב בקלות על כולם ומשפחתו מספרת כי נהג להתגאות בהווי המשטרתי ובקשרי החברות שיצר, ועם זאת מעולם לא הסגיר פרטים על היחידה המיוחדת שהשתייך אליה. לעיתים היה מגיע הביתה עם רכב אזרחי ונוסע לכמה ימים ברציפות, בדיסקרטיות מלאה. לאחר שהיחידה עברה לירושלים ובעקבות התקף לב שעבר, ביקש לשרת קרוב לביתו ושובץ ליחידת אספקה "מדור מזון" שבבית דגן. מעת לעת נעזרו בכישוריו, ונקרא לחקור מסתננים מגבול ירדן בכלא שאטה. לאחר התקף לב נוסף שעבר, פרש אפרים לפנסיה בגיל ארבעים וחמש, בדרגת רב-סמל ראשון. כשהסתבר שאין אפשרות לנתח אותו המשיך בטיפול תרופתי. מאז פרישתו היה שותף מלא לרעייתו בעבודות הבית, הקדיש את מרבית זמנו ומרצו לילדיו ולנכדיו שזכו לאב וסב מסור ואוהב. בשעות הפנאי אהב לשיר ולנגן בכלי נגינה בדואי, "רבאבה", שאותו ידע לבנות בעצמו. בעת מחלתו זכה להשתתף בחתונת נכדתו הראשונה, בתו של גדעון, עד אשר לבו לא עמד לו עוד. אפרים עובד נפטר ביום י"ח בניסן, תשנ"ח (14.4.1998). בן שבעים ואחת בפטירתו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין פתח תקווה-סגולה. הותיר אחריו אישה ושבעה ילדים, נכדים ונכדות ואח. על מצבתו חרטו בני משפחתו את הכיתוב: "זכרך בלבנו לעד". אפרים מונצח באתר משטרת ישראל "גלעד לזכרם" ובו סיפורו ותמונות שלו, ובאנדרטה במכללת השוטרים בבית שמש. ב"מרכז מורשת יהדות בבל" שבאור יהודה מופיע סיפורו בליווי תצלום שלו במדים תחת הלשונית "יהודים בצבא העירקי".
מקום למילים שתרצו להקדיש. ההקדשות נשמרות במכשיר שלכם בלבד ואינן מתפרסמות באתר.
התמונה מוצגת באיכות המקור הזמינה, ללא חיתוך פנים. פתיחת התמונה בגודל המקורי · מקור: אתר יזכור