טוענים את הסיפור…
כי הזיכרון נשאר לעד.
טוענים את הסיפור…
בן יוכבד ושלמה
מקום לידה: אור יהודה
בן יוכבד ושלמה. נולד ביום י"ז באב תש"א (10.8.1941) בעיירה סוראמי שבגאורגיה (גרוזיה), בדרום הקווקז, שהשתייכה לברית המועצות הסובייטית. האח הרביעי מבין שישה אחים ואחיות; אח לפרץ, פאני, תמר, מישל ודוד. מרדכי נולד למשפחה חמה ומלוכדת בתקופת מלחמת העולם השנייה. אביו נמנה עם שבע-מאות אלף הגאורגים שהתגייסו לצבא האדום ולחמו בשורותיו כנגד הנאצים. כמחצית מהם נפלו בחזית המזרחית; האב נותר בחיים וחזר הביתה כשנגמרה המלחמה. את השכלתו רכש בבתי ספר בגאורגיה, והתבלט כתלמיד חכם שמוריו ניבאו לו גדולות. עם סיום לימודיו התיכוניים, התגייס לצבא הסובייטי. בד בבד, למד כלכלה במוסקווה, בירת רוסיה. לאחר שחרורו מהצבא שב לגאורגיה, המשיך את לימודיו באוניברסיטה המקומית, סיים תואר ראשון בכלכלה ועסק בתחום זה. בשנת 1967, באחד מרחובות טביליסי, בירת גאורגיה, חלפה על פניו שושנה, ותפסה את עיניו. בו ברגע ידע כי זו תהיה אשתו. ואכן, באותה שנה נישאו. "הייתה לנו אהבה מהסרטים," סיפרה רעייתו, "אהבה גדולה מהחיים. היינו החברים הכי טובים, סיפרנו זה לזה הכול." בני הזוג הקימו את ביתם בטביליסי, ושם נולדו ילדיהם חני ועזרא. בשנת 1973 עלה עם משפחתו לישראל והם התיישבו בקריית מוצקין. שלומי, בן הזקונים, כבר נולד כצבר. כחודש לאחר שהגיע לארץ, בגיל שלושים ושתיים, החליט על הסבת מקצוע, והתגייס למשטרת ישראל. תחילה למד עברית, ובהמשך יצא ללימודי משפטים. הוא הוסמך כחוקר, ובשנים 1974–1978 שירת בתחנת "זבולון" שבקריית חיים. מרדכי הצטיין בכל אשר עשה. נוסף על השכלתו הרחבה, חדות המחשבה שניחן בה וכישוריו הבין-אישיים, התברך בכישרון לשפות; הוא שלט בגרוזינית, רוסית, גרמנית, אנגלית ועברית. בשל כל אלה, הועבר ב-1978 לשרת כחוקר ביחידת משטרת ישראל שבנמל התעופה בן גוריון, שבאותה תקופה רבו בשטחו מעשי הגניבה של פריטים יקרי ערך. בעקבות ההצבה החדשה העתיקה המשפחה את מקום מגוריה לאור יהודה. במשך כמעט עשרים שנה שירת בנמל התעופה כחוקר בכיר, נטל חלק בתפיסת עבריינים רבים ומנע מעשי פשע וזכה לעיטורים על הצטיינותו בתפקידו. היה אהוב מאוד על חבריו, וזכה להערכתם. חרף עבודתו התובענית, היה מרדכי איש משפחה מסור ובן זוג למופת. אהב את ילדיו והנחיל להם את הערכים שלאורם התחנך. כבן למשפחה מסורתית הקפיד על קיום ארוחות השבת, מילא את צלחות המסובים בטרם מילא את צלחתו שלו, ודאג כי לא יתחילו לאכול בטרם תתיישב אשתו לשולחן. לימים, כשנולדו נכדיו, היה סב גאה שניצל כל הזדמנות כדי לבלות עימם. בזמנו הפנוי אהב לשחק כדורגל, המשיך כל העת להרחיב את השכלתו, וכאדם מאמין, התפלל בקביעות בבית הכנסת הסמוך לביתו – ואף התנדב לשפצו. ביום 24 ביוני 1997 התרחשה תפיסה גדולה של עבריינים צעירים בשדה התעופה בן-גוריון, אשר טרדה מאוד את מנוחתו. באותו יום סיים את שיפוץ בית הכנסת, ובתום יום העבודה נסע לשם כדי לנקותו ולהכינו עבור המתפללים לתפילת שחרית. בלילה, בעת שניגש לקחת כוס מים, לקה לפתע בדום לב ונפטר. רב-סמל בכיר מרדכי ג'אנלי נפל בעת שירותו ביום י"ט בסיוון תשנ"ז (24.6.1997), והוא בן חמישים ושש. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, תל אביב. הניח אחריו רעיה, שני בנים ובת, נכדים ואחים. ספדו לו חבריו השוטרים: "מרדכי, לא כך חשבנו שניפרד. תכננו הרי מסיבה גדולה לקראת הפרישה שלך. רצינו להגיד לך כמה אנחנו אוהבים אותך. כמה יקר היית לנו. היית עמוד התווך של החקירות. ידעת תמיד לתת עצה טובה, מילה טובה ועידוד לכל שוטר. היית מין אב ומדריך לכל אחד מאיתנו. שאבנו ממך עידוד ואתה ידעת לתת ולתת בלי גבולות. התנדבת לכל משימה וראית בשירות שלך – שליחות. יהיה קשה ויהיה אחרת בלעדיך. תחסר לנו מאוד. בכל אחד מאיתנו השארת משהו ממך. נזכור אותך תמיד!" זמן מה אחרי נפילת מרדכי, במהלך משפט שהתנהל סביב אחד התיקים שהיה חתום עליהם כחוקר, העמיד השופט את באי האולם על רגליהם והקדיש לזכרו דקה דומייה, כאות הערכה על עבודתו המסורה. מרדכי הונצח בתחנת המשטרה ברמלה; באנדרטה לזכר חללי משטרת ישראל אשר במכללה לשוטרים בבית שמש ובאנדרטה שב"גן הבנים" באור יהודה. דף לזכרו מופיע באתר האינטרנט "לזכרם" של משטרת ישראל. תמונתו מתנוססת על קיר משרדו בתחנת המשטרה בנמל התעופה בן-גוריון, ומשמשת השראה לדור הבא של החוקרים.
מקום למילים שתרצו להקדיש. ההקדשות נשמרות במכשיר שלכם בלבד ואינן מתפרסמות באתר.
התמונה מוצגת באיכות המקור הזמינה, ללא חיתוך פנים. פתיחת התמונה בגודל המקורי · מקור: אתר יזכור