טוענים את הסיפור…
כי הזיכרון נשאר לעד.
טוענים את הסיפור…
בן רבקה ודב
מקום לידה: חיפה
בן רבקה ודב, ניצולי שואה, נולד ביום ב' בתמוז תשי"ז (1.7.1957) בחיפה. יצחק למד בבית-הספר היסודי "מעלות הנביאים" ובבית-הספר התיכון עירוני ה' בחיפה. הוא הצטיין בלימודיו ובלט בכשרונותיו. שנים אחדות היה יצחק חבר בתנועת "הצופים", ואחר-כך היה פעיל בגדנ"ע ובפעילויות התנדבותיות, כמו המשמר האזרחי, ובעבודה בבסיס מזון של צה"ל. הוא נהג גם לעזור לחבריו, שלמדו איתו בכיתה. יצחק התגייס לצה"ל באוקטובר 1975. הוא קיווה להיות כתב-צבאי, אך למורת רוחו שובץ במשטרה הצבאית. הוא עבר קורס שוטרים, קורס חוקרים בוחנים וקורס סמלים. מפקדיו, שהעריכו מאוד את חריצותו ואת כישוריו, הציעו לו להמשיך ולשרת בצבא הקבע, אך לאחר לבטים החליט יצחק להשתחרר ולהמשיך בלימודים אקדמיים. שלוש שנים למד יצחק לתואר ראשון בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה, כשבליבו האמונה בצורך להכיר היטב את שכנינו ואת המרחב שבו אנו חיים. הוא למד בחריצות, וסיים בהצטיינות את לימודיו. יצחק המשיך ללמוד לתואר שני, ואף התקבל לעבודה באוניברסיטה כעוזר-הוראה. במהלך לימודיו השתלם יצחק בצורה אינטנסיבית בשפות אזוריות, כמו ערבית ותורכית, אך למד גם צרפתית ואנגלית ואף חשב להשתלם בשפה היידית, שבה מצא עניין מיוחד. אחת מעבודותיו הטובות, על הקהילה הערבית בחיפה בתקופת המנדט, פורסמה לאחר נפילתו (1983) בהוצאת אוניברסיטת חיפה, המרכז היהודי-ערבי והמכון לחקר המזרח התיכון. הישגיו בלימודים היו גבוהים הודות לחריפות שכלו, שקדנותו והתמדתו. לצד זה התבלט יצחק בהיותו נעים-הליכות, צנוע, ישר-דרך, מסור למשפחתו ולחוג ידידיו. כשפרצה מלחמת שלום הגליל, נקרא יצחק לשירות מילואים. חמישה שבועות הוא שירת באיזור צור. באוקטובר 1982, נקרא יצחק שוב לשירות מילואים בבית הממשל הצבאי בצור. ביום כ"ה בחשוון תשמ"ג (11.11.1982) מצא יצחק את מותו בין עשרות חיילים נוספים, כשהתמוטט בית-הממשל והוא בן 25 שנים. הוא השאיר אחריו הורים ואח. לאחר מותו, הועלה יצחק לדרגת רס"ל. הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. כתב עליו מפקד יחידתו: "יצחק שירת במצ"ח החל בשנת 1974, והתבלט עוד בתחילת דרכו כבחור פיקח, אחראי, מהימן ומסור. בכל התפקידים שמילא הוא גילה חריצות, יעילות, יוזמה, ששימשו דוגמה ומופת. מפקדיו ייעדוהו לגדולות ואף הפצירו בו להמשיך בשירות קבע, אך עם כל אהבתו לצה"ל ולאחר לבטים ביקש להשתחרר, כדי ללמוד ולהתקדם, אך המשיך לתרום מניסיונו בשירות המילואים של היחידה. הוא התנדב לכל משימה וביצע את תפקידיו מעל ומעבר לחובתו, והוערך על-ידי מפקדיו וחבריו כחוקר מעולה וכחבר נאמן. במבצע שלום-הגליל היה יצחק בכוח הראשון שגויס ושירת באיזור צור, תוך הקרבה ובלא ליאות. הוא נקרא לשרת שנית באיזור, שם נפל. מותו ורוחו ישמשו לנו מורה דרך ולאורם נחנך את חוקרינו הצעירים".
מקום למילים שתרצו להקדיש. ההקדשות נשמרות במכשיר שלכם בלבד ואינן מתפרסמות באתר.
התמונה מוצגת באיכות המקור הזמינה, ללא חיתוך פנים. פתיחת התמונה בגודל המקורי · מקור: אתר יזכור