טוענים את הסיפור…
כי הזיכרון נשאר לעד.
טוענים את הסיפור…
בן בתיה ויעקב
מקום לידה: עינת
בן יעקב ובתיה. נולד ביום ח' בתמוז תרפ"ז (8.7.1927) בעין-חרוד. בגיל רך השפיעו עליו מאורעות תרפ"ט עד כי אמר שהוא ינצח את כל הערבים. לאחר-מכן, כשהיה לנער ולתלמיד, בשמעו מפי אמו סיפורים על פרעות שנעשו ביהודים בארץ רחוקה ונכריה, היה אומר: "כאן בארצנו יש גבורים, גבורים תמיד - בכל שעות היום והלילה, ולא ניתן להכות בנו ולעשות בנו פרעות", ובשעת-מעשה היה מספר לאמו מחיי נער בישראל בתקופה ההיא, כששכנינו שתים עלינו מכל צד, ויש שהיה מרמז גם על מחשבותיהם ותכניותיהם של נערים אלה. למד בגמנסיה "אוהל-שם" ברמת-גן ולאחר-מכן עבר וסיים את לימודיו בבית-הספר החקלאי ליד גבעת-השלושה. בהיותו בבית-הספר סיים קורס מ"כ ונרתם להדרכת-הנוער; בעבודתו זו ידע לסגל לעצמו את תכונת המדריך האידיאלי - מתן פקודה ביד חזקה ויחד עם זה בעדינות, מפקד בשורה וחבר מחוצה-לה. עם סיימו את בית-הספר המחוזי נכנס זיוי כחבר משק עינת והיה לטרקטוריסט - ולמסירותו אין סוף. בראשית בואו לקיבוץ ניגן גם בכינור, אך פסק מזה, כי רצה להידמות לשאר בני-הקיבוץ בכל, שהרי הם לא ניגנו. גם בספורט עסק והתאמן יום יום עד שהגיע להישגים ניכרים. בשנת 1945 בא צו-השעה להתגייס לפלמ"ח, אך הוא לא שש לקראתו, כי האמין שכל בן-משק צריך להיות צמוד למשקו כשנה, או שנתיים. אבל צרכי הישוב ובטחונו הכריעו והוא התגייס לשורות-הפלמ"ח. במסגרת זו היו לו גם ימי-נופש ואז בא הביתה והשקיע עצמו בחקלאות האהובה עליו. בפלמ"ח שהה שלוש שנים והגיע לדרגת מפקד-פלוגה. לקח חלק במאבק ובמרי, בהורדת מעפילים ובפיצוץ בתי-משטרה, וכן בשאר המבצעים הקשים. אך בפרוץ מלחמת-הקוממיות השתתף במבצעים שונים של לחימה ותגמול, כגון הפריצה לתל-ליטוינסקי, כיבוש סלמה ועוד; אז נשלח כמפקד-פלוגה לירושלים, השתתף בכיבוש שייך-ג'ראח, בפריצה לעיר העתיקה, בשחרור רמת-רחל, בקרבות של אזור לטרון ועל ישובי המבואות לבירה. לאחר-מכן הועבר לנגב, לפריצת הדרך אליו. כתום הקרבות עבר לחיל-השריון, השתתף בקורס של טנקיסטים - עד שבא הנצחון. אז חזר למשקו - ולפלחה; ובמשקו, ואף בקרב רעיו, לא סיפר הרבה על עלילותיו, וגם כשסיפר עליהן לא עשה זאת אלא בצניעות ובלי רצון להתבלטות. ניחן בכשרון רב לנתח בקלות ובהגיון מאורעות עולמיים - פוליטיים וצבאיים, אבל כשנקלע לבין ילדים ידע גם להיות ידידם בחיבה וברעות שהראה להם, בקורת-הרוח שגרם להם בשעשועיו ובשובבותו עמהם. איש-חברה היה, אך יקרות היו לו שעות ההתיחדות עם עצמו, כי לבו ונפשו היו נתונים לחיי יצירה ושלום; אבל בהגנה על חיי-אדם, על חירותו וכבודו הרגיש צו עליון, וביחוד שראה באלה את היעוד הלאומי אשר לו היה נתון ומוקדש. בספטמבר 1950 התגייס לצבא-הקבע והגיע לדרגת סגן-אלוף. מטעם צה"ל נשלח לצרפת להשתלם בשריונאות והצליח. בהגיע המועד למערכת-סיני נמצא בקו-האש הראשון, כי היה בין הראשונים לפרוץ לעבר משלטי-האויב. הסתער בראש שריוני-גדודו על המשלט המצרי ברפיח וכעבור פחות ממחצית-השעה היה המשלט ביד גדודו - אבל הוא שוב לא היה, כי נפל בקרב רפיח ביום כ"ז במרחשון תשי"ז (1.11.1956). הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי וביום כ"ב באלול תשי"ז (18.9.1957) הועבר למנוחת-עולמים במשק עינת. הניח אשה. בבית-הספר התיכון "אוהל-שם" נפתח "אולם זיוי", שהוא אולם-עיון לגדנ"עים בפרט ולתלמידים בכלל. סטיפנדיה שנתית נקבעה על-ידי אביו בבית-הספר החקלאי במקוה-ישראל. בחוברת שבט תשי"ז של "ניב הקבוצה" הועלה זכרו. כתום שנה (במרחשון תשי"ח) הוציא קיבוץ עינת חוברת לזכר שניים: חיים אטלס ז"ל (שנפל במבואות ניצנה ביום ט"ז במרחשון תשי"ז) וזיוי צפרירי ז"ל.
מקום למילים שתרצו להקדיש. ההקדשות נשמרות במכשיר שלכם בלבד ואינן מתפרסמות באתר.
התמונה מוצגת באיכות המקור הזמינה, ללא חיתוך פנים. פתיחת התמונה בגודל המקורי · מקור: אתר יזכור